|
אותה גברת/ דרינה
בכל מקום, היא הגברת היפה,
"בואי אליי, תקני עגבנייה,"
"לא, בואי אצלי, תטעמי את המטעם,"
"הו, כמה הולם אותך אותו צעיף, מאדאם,"
אך מבטה תמיד עצוב, קצת מסוגר וגם סגוף,
והיא, הו, היא כה מדהימה, לו רק לא הזילה עוד
דמעה...
ומבטי תר אחריה, בכל משעול אליו תפנה,
והיא, היא בהחלט כורכת אחריה, את הפנויים לאהבה.
לו רק ידעה אותה גברת, הייתה אולי היא מסתחררת,
כי בהמון כה רב היא עוררה רעב,
ואילו היא, עדיין תרה אחריו.
"IN this strange Labyrinth"
by Lady Mary Wroth
IN this strange Labyrinth how shall I turn,
Ways are on all sides while the way I miss:
If to the right hand, there, in love I burn,
Let me go forward, therein danger is.
If to the left, suspicion hinders bliss;
Let me turn back, shame cries I ought return:
Nor faint, though crosses my fortunes kiss,
Stand still is harder, allthough sure to mourn.
Thus let me take the right, or left-hand way,
Go forward, or stand still, or back retire:
I must these doubts endure without allay
Or help, but travel finde for my best hire.
Yet that which most my troubled sense doth move,
Is to leave all, and take the thread of Love.
Helas/ Oscar Wilde
TO drift with every passion till my soul
Is a stringed lute on which all winds can play,
Is it for this that I have given away
Mine ancient wisdom, and austere control?-
Methinks my life is a twice-written scroll
Scrawled over on some boyish holiday
With idle songs for pipe and virelay
Which do but mar the secret of the whole.
Surely there was a time I might have trod
The sunlit heights, and from life's dissonance
Struck one clear chord to reach the ears of God:
Is that time dead? lo! with a little rod
I did but touch the honey of romance-
And must I lose a soul's inheritance?
זה נראה לי מאוד משונה, מצד אחד, שנעל בודדה צנחה אליי כך
מהשמיים או מהעמוד, אבל משהו, מצד שני, אמר לי זה כלל לא
משונה. ואותו משהו לא ברור משך אותי לנעול את הנעל. וכך עשיתי.
ברגע שנעלתי את הנעל על רגלי הימנית, לפתע גם הנעל השנייה שלי
הפכה ללבנה ומאותו סוג מ
|
"היא הופיעה כמו משום מקום," ניסה הבחור להסביר לדודו. "אין לי
מושג מאיפה היא באה ולאן היא הלכה. אני רק יודע שראיתי על
חגורתה שבבי זהב בוהקים כל כך!"
"טיפש!" רטן הדוד. "מדוע לא תפסת אותה והבאת הנה?" דרש. "ואם
לא תפסת אותה, אז למה לא ניסית לפחות לעקוב אחריה
|
יום אחד לאחר מעברה הלא צפוי של הרכבת, גדל בדמונרה עץ תפוחים
גדול ויפה, והתושבים שלא ידעו נפשם מרוב שמחה ועושר, התחילו
מיד לקטוף את התפוחים ולאכול מהם ברעבתנות.
אך עם נגיסתם את הביס הראשון מהתפוח, היו מרגישים הם משהו
קשה מאוד בתוכו - לאחר בחינה קרובה י
|
Flickering fragments of fire
reminding me of your cool
lifelong lasting desire -
Taming the holy, the pure
|
אני אוהבת אותך
וצר לי
על כל העוול שנגרם לך אז
ובאחרונה;
אבל אני קטנה, כואבת ודואגת
ולא יודעת איך או מאיפה להביא את החמלה.
|
כשלחדר היא נכנסת,
מחייכת ושקטה,
ליבו פועם בקצב של אלף רגל לשנייה.
הקירות עוטים לפתע הבעה כה מפתיעה
|
ים עגבניות לך, יקירתי,
את תמיד תמיד עמוק בנשמתי,
עבורך אקטוף מלפפון, מלפפון
נקלפם, נטפחם ורק אז נלך לישון
|
והיא, היא בהחלט כורכת אחריה, את הפנויים לאהבה.
לו רק ידעה אותה גברת, הייתה אולי היא מסתחררת,
כי בהמון כה רב היא עוררה רעב,
ואילו היא, עדיין תרה אחריו
|
אני מודה לאל, כשעצוב לי ואת פה
לידי, על כך שיש לי אותך, שבורכתי בקרבתך.
|
הנמלה עוד בשלה -
טורחת וכלל לא עצלה,
הדוב נם שנת ישרים
גם לאחר אינסוף פשעים,
הילדים ממהרים לגדול
בלי להודות על אור התום,
והמבוגרים עוד מקנאים
בצעירות הילדים...
|
יש לי וידוי - אני מנסה
לבטא רעיון, להפכו לעיסה
ללוש את התוכן עם שתי הידיים
לאפות בתבנית שנבחרה בשבע עיניים,
|
הוא ראה אותה לפני כן,
אך משום מה לא ניגש,
בלבו הייתה אז קשת.
אלא שהוא קצת מתבייש.
|
חשה כמו ציפור על גג של בית
מביטה מטה ואל על
ועם משק קל של הכנפיים
ממריאה, נוסקת ודואה
בין שמים
והארץ
|
רקדתי ביער מלא בעורמה
את ריקוד התמימות, החיים, השלווה
|
למזבח שני שומרים
המדומים לזוג יונים
אחד אוחז ביד נחש
האחר, יהלום כה מלוטש
|
אם היינו גרים
כמו שהציע הרצל
באוגנדה
|
ניסיתי לנוס עם הרוח,
ניסיתי לברוח, כמו פושע
מסוהר, ניסיתי לירות בתפוח,
בתקווה שאפספס לך את הלב
|
ובהינף של רוח חדשה,
ערימת הדפים הישנה תופרע -
ודף חדש מונח נגדי
עליו והלאה עתידי
|
יציבה טהורה, דרשה המנחה,
יציבות מירבית - זאת יכולת אישית!
לנשום ולנשוף, יפה, עוד אחת,
לשאוף, לנשף, להריח כל פרט
|
כל יום לומדים דבר מה חדש
משייפים עוד קצת את הלא מלוטש
בונים קומה נוספת בבניין הניסיון
קונים אולי נברשת, שתיראה מהחלון
מקשטים אז כל קומה, כל דלת
וכל דירה, בכל חדר משכנים דייר
עם חבילה, למי רגשית, למי אישית
ומוכרים לו חוויה
|
כשנגמרות כל המילים
והרגש מתעמעם - נפרדים
כמו שני אויבים
כבים
|
ומחשבותיי נעלמות
או נאלמות
ואיני אז אלא דמות תועה
בלי טקסט מוכן מראש
ובלי כל הכוונה.
|
לצמוח כעובש על חומת הבגרות
לסלול לך דרך בין שבילים פתלתלים
|
מי כותב על אהבה?
- מישהו מלא ערגה.
הוא מרגיש מחסור תמידי -
- הו, היכן אתה דודי?
|
המשונה ביותר בימים אלה
עם ההיגיון הזה
והרגש המתנדנד
הוא החנק שנובע ממילים
שהיו צריכות להיאמר
|
כשנהיה שקט לפתע
ואין שום רחש מסביב,
זאת אומרת שברגע
הוגשם חלום של לתמיד,
|
נגינה בכינור איננה עיסוק קל
רק בודדים מצליחים לצאת מן הכלל
ואותה זה לא כלל...
|
צוחק, בוטש, תר ודורש,
אפיקומן - פרעה? המן?
נע כה וכה, רץ אץ ותר
ועוד מקום אחד נותר,
|
אז פרשתי מהעסק
מבינה לפתע שאהבה לא כופים
וגם לא יוצרים בכוח הדמיון
וגם לא מחזירים
מה שהיה היה
וטוב שאין עוד
כי ככה יש עוד למה לצפות...
|
וגם כשלב אחר אליי כמה,
אני מתמוססת מול עיניו כערפל,
לא מסוגלת - לא יודעת - לא אוהבת -
רק נמסה אל תוך עצמי, עד ריקנות.
|
בלבבו זמזום חרישי של שיר ישן
זמזום ענוג ומאושר -
מבטו בבקבוק היין המצונן,
אותו קירר זה מכבר;
|
נגיד שאני מתקשה - גם בבחירה
וגם במציאה
נגיד שאני לא ממש מעוניינת
אבל לשלב השלישי ממהרת
|
|
|
אולי קראו לבמה
חדשה "במה חדשה"
בגלל שכל הרעיון
של לפתוח במה
באינטרנט הוא
רעיון משונה
ולכן סוג הבמה
שתפתח לא יהיה
אותו סוג במה
שהכרנו עד היום
זאת שחשבה על זה
חושבת בשנית |
|
