|
מפיתוחיה של חברת ישראל התשע"א
נוסד בשנת התשמ"ה
אותחל ואוכן לפני ח"י שנים
מאופין בסיבוב חי צעיר וחדשני
מכיל בוטנים וכל דכפין יתי ויאכל
על החתום: משה
"כן, קניתי מצלמה די-גי-טא-לית, אני אומר לך, פלאי-פלאים"
"כן, זה נחמד." משיב ארז הבן בשיעמום הנובע משגרת ה-2000.
|
מספיק מלמול קצר וקטוע
בכדי להדגיש מסר מסויים.
|
עם הזמן רק נראה לי כי ככל שאנו לומדים יותר, ככה אלוקים יותר
שומע את תפילותנו ונותן מעין נקמה באויבנו, שדווחו משום מה על
מספר הרוגים בכל כפר שממנו יצאו חוליות..
|
שחור ולבן מעוטרים בכחול פוקדים שוב את הצהוב הישן
לא ה yellow החדש שבדרך (ההוא עם העיזים).
אלא הקיר הישן עם הפתקים..
|
זה לא עוד איזה מחשבון מתמטי פשוט, אלא משהו הרבה יותר חכם.
|
שמש שעת צהריים מאחרת, ריח התבשילים הנודף מהסירים.
אחחח... אתה נאנח לרווחה בפעם המי יודע כמה.
צמוד לזגוגית אותו החלון שלידו עמדת בילדותך כשרק התחלת להתרגל
אל "קרובי משפחה".
|
עיניים גדולות ושחורות נפתחות לאיטן
ומבעד לרעמה המפוחמת מתגלה בנעימות
שמש קיץ חמימה.
(חיוך). "קליק"..
"אני מקווה שזה לא מפריע לך שאני מצלם אותך"
|
הכל מתחיל ונגמר במה שבנאדם מאוד טיפש
הגדיר פעם כ"תחושת האהבה שמפקד מקנה לפקודיו"
|
בזמן שהמוזיקה הנעימה שטפה לה את הצנרת, את העצלות,
את כל הבעסה של "לקום עם רצון למות"
...כל העולם התפוגג והפך לצבעים
|
הפלאפון שלך מכריז בפעם ה216 שהסוללה חלשה ו
"יש להטעין את המכשיר!". האישונים ש'ך בטוח רחבים,
גם בגלל שכבר די חשוך וגם בגלל שהאדרנאלין רץ לך בתוך הגוף
ואתה יכול להשבע ששמעת משהו בשיחים שמימינך..
|
לא מהטקסט:
"חיים במרדף חוזר..."
|
כולנו צוחקים ולכל אחד מבט.
|
כוחו של "המוח" - אותו אחד שגורם לנו לדמיין לראות ולהרגיש
את הכל על רמת ההכנה שלנו, הוא בלתי משוער
|
כמה טוב שיש לי אותך לאהוב - מקרוב.
אני כזה בר מזל - שהתקרבתי אלייך בכלל.
ויעידו כל הבריות - שכמוך הן רוצות להיות.
לא בגלל שיש לך אותי - אלא בגלל מה שאת נותנת לי.
|
מניות נפלו מוסדות שבתו בנשימה זהה,
מוניות נעצרות מונה דופק ליד גהה.
והזיזים טבעם לנוע לעמול ולסחור,
ואדם כמו עץ גדל ועת עלה נוסף לנשור.
|
אני מטייל ברחוב, וורד בידי.
הוא אדום ויפה וכל כך אמיתי.
אני תולש ומפיל את העלים לצדי...
|
טרוד בלחשוב על אותם הימים
-שובר את הראש בתרחישים ישנים.
|
הלוואי ואוכל מחר בבוקר
להתעורר לליטופה החמים של השמש
בתוך שדה פרא ענק!
|
מה היה קורה אם הייתי מוערך.
לפי איכותי, מראי או מגעי הרך.
|
לכתוב על זה משפט, שורה מילה או תו.
לכתוב ולדעת, שלא כתבת לשוא.
לדעת שמישהו קרא והפנים.
|
הבה נרעישתה ת'עולם
נשתחרר בפני כולם
|
אקדח תופי 0.45 כסוף. ידית מעוטרת מעץ מלא.
|
אתה מרים ת'ראש מביט לתקרה,
מצפה לראות שם את אלוהים שמסתכל עליך מלמעלה
ואתה בעיניים מסכנות שכאלה אומר בשקט בשקט בלב:
"לא עוד! תן לי רק עוד צ'אנס אחד קטנטן להוכיח את עצמי".
|
בורג קטן, למה מסוגל? - רק בסיבוב ייעצר הגלגל.
|
דרור נראה לאחרונה לבוש מדי עבודה צה"ליים, ובנוסף להם
התסמינים הבאים שמתווספים אוטומטית:
מגולחץ, עייף רעב וחרמן.
כל הקטע בחברות שלנו היה שרצינו שקט!
|
הכל מעורפל ותמוה: מהיכן מגיעים הקולות האלה... מו-ז-ר!
הוא הטה ראש אחורה בניגוד לשאר גופו שעוד עמד שם והשתין
והטה את מבטו ימינה, מבט חוצה מטבח לעבר הסלון הקט.
|
"אתה כזה מושלם אהה...?!" צעק לו קלושות, "בטח עוד רגע תגיד לי
שגם הפעם השתמשת בכוח המחשבה... האטת את קצב פעימות לבך...
זמזמת איזה שיר יפה... Whatever".
|
לכל אלו המשוטטים בחיפוש אחר יצירה מקרית:
יום טוב ושמרו תמיד על החיוך!
|
|
|
שמתם לב, שבסצנה
של הגביע הקדוש,
כשהאביר מסביר
להמון הזועם מהי
מכשפה, אז בכל
אחד מהשוטים שבו
רואים את צידו
האחורי של
האביר, רואים גם
שהוא מגרד
בתחת?
צרצר, בתובנה
קולנועית. |
|