|
נולד בשנת 74' בישראל
גדל בעיר רחובות
למד פילוסופיה בב"ש
שוב לא אשקול מלח לידי הלגיון
השיש הקר נלחץ אל לחיי
מבטי מתערפל בדמעה
מה יפה שקיעתה של רומא
|
אבי מקיף עצמו במעגל מנהגיו
|
כש J. Alfred Prufrock היה שוקע במים
היינו שוקעים יחד עימו
ודמעות מרות כהות היו מתגלגלות מלחיינו
ובסתיו כשהברושים נכפפו כגב סבתי
והיתה הקדרות מרחפת כרוח מעל שדות התלתן
|
על נערות בבל חשבתי
בוכיות הן וליבן דך
|
מעט אחרי הטחנה
ניצב גשר
נישא מעל הזרם
שותק ויהיר
|
אני החייל הרגלי
נמוך הקומה
שפל המבט
ששרד את אחרון להבי החרבות הקצרות
את מלקוש החיצים בקרב במרתון
|
הילדה פרומתיאוס כפותה אל צוקי ילדותה
כמדי ערב, דלת נפתחת
טפיפת רגליים קלה
ריח זיעה וקלון
|
העצב עושה את המשורר
(חיפוש אחר המצת)
או שמא הבדידות?
|
ושוב אני ניצב אל מול הדף הריק
כמשה היורד מהר נבו
אני יודע שלא אדעך
את היית לי לאם ולאחות
ולסנה המולעט בבשרי ואינני יכול לו
|
בדרך אל מארג' עיון
אני זוכר איך הנוף היה ממהר
מבעד לחרכי הספארי
כתחרות ריצה בין ילדים
|
ילדתי רועה בשדות ילדותי
דילוגיה חורשים בזהב החיטה
שווא נרדוף אחר חגבים
|
ביום מותי השני
אלבש חליפה לבנה ובה ורד
|
שירה איננה דבר מה חשוב.
כיכר לחם חסרה
בקבוק יין אדום, זול
נערה עגולת ירכיים.
|
את זוכרת
בדצמבר באר שבע קרה כל כך
בלילה הרוח חורשת תלמים בדלות
מחוץ לגדר האוניברסיטה
|
מן המיטה אני נס אל המטבח
נסוג עירום אל המקרר
|
עוד אפליג מערבה
בשלוש אניות
שבועות של שחפים ורעב.
|
לעתים תחנת האוטובוס הריקה
זועקת חיים.
|
מחוץ לחלון הרחוב קר
הפנסים ממצמצים בעינם האחת
חתולי הפחים מצטנפים
כנביאים הם חרדים מן המחר.
|
אני מתכסה במלים
כבחול על שפת ים
ואני ילד רך
ותופרן לשמיכה וכר ויצוע
|
שחורות וסגולות הגפנים
כחבורות לרגלי ההרים.
מסלסלות שריגיהן ומתלפפות על התיל
המגיר מהן את הדם.
|
סבי המת מרדכי בא אלי בשנתי.
קמטים לא חרשו בפניו,
שיבה לא זרקה בשיערו
והיה הוא הולך בשדה
ומרחף מעל למימי ים המלח
|
אני אהיה משורר
שלמד באוניברסיטה של ברלין
ואחר כך עלה ארצה וגר ברחוב אלנבי
עוד כשהיו בו שני בתים
וברוש
|
הייתי עובר בשדות
מקושש סחלבים לחיקי
נע ונד מבוקר עד תן.
|
אין השירה רוצה
לבוא ולישב על ברכי
|
שיעור ציור בחודש נובמבר
עיני הכל נשואות אל הבד וממנו
אל קדירת חרס אגס ותפוח זהב
|
גחליליות מתחת לאופק אינן כוכבים.
שיעור ציור:
אשה עירומה מפהקת
בד לבן
גבינים מכווצים
ספינה נושאת שקיעה בתרניה
מאין באה ספינה?
|
מעל לראשי נמשכת
שמיכת אותיות אדומה
טווית לי אותה במכונת הכתיבה
|
לעיתים את נדמית לכינור
אני צובט בך מיתרים
|
כיצד אקרא לבתך תוגה?
כיצד אקרא לבתי שירה?
יפה לנו השתיקה, והערב קר
|
מרפסות הבתים נוגסות
בשיני חבלי הכביסה שלהן בגינה עזובה
טורפות את צמרות העצים הדלים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פה זה המקום
להומור שחור
אחת שסקלו אותה |
|
