[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אם ירצה - יוכל.
הכל באמת תלוי ברצון, אם הוא ירצה, ואם הוא ישקיע,
ואם הוא ילמד מההארות וההערות שלכם בתגובות, אין כל
ספק שהוא יוכל להיות כותב, סופר, משורר טוב, אם כי
הדרך לשם לא קלה, ושוב הכל תלוי בכם.

קסויאר מאקריט (Xavier McReath), נולד ההרחק מכאן.
הכתיבה משמשת עבורו נתיב בריחה מן המציאות, אם כי
לרוב, הוא בוחר להציג את המציאות כפי שהוא רואה דרך
עיניו באמצעות שיריו ושאר כתביו.
הדבר הכי חשוב לו בכתיבה, זאת הביקורת, בין אם היא
חיובית או שלילית, כל עוד היא לעניין ומנוסחת בצורה
מתאימה.
החל לכתוב בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאז כתב
מאות שירים, סיפורים וכתבים נוספים. חלקם בסופו של
דבר ימצאו את דרכם לדפיוצר זה, אף שכרגע הוא מעדיף
להציג לקוראיו את היצירות היותר חדשות שלו.

אתם מוזמנים לעיין, לקרוא, להגיב ולהצביע לכל יצירה
שחשקה בה נפשכם. תהנו משהייתכם בדפיוצר!

במידה ומעבר ליצירותיו, אתם מתעניינים בחייו של
קסויאר מאקריט, אתם מוזמנים לבקר בבלוג (יומן רשת
אישי) שלו בכתובת:
http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=10000




לרשימת יצירות השירה החדשות
גיהנום
זהו סוג של משחק
אך הסטיקס עולה על גדותיו

כעס
ומה יכתבו כשיגיע יומי
על מצבה של שיש לבן
האם הקבור פה היה תמהוני
או שאולי ניכר בו אדם

מתהלכת, כמו הליל חרישית
לא מאפשרת לי להביט
אני מרגיש את ידה - כל-כך אנושית
ואת ידי, אני לה מושיט

אכזבה
דירה אי שם בצפון
חפצים מפוזרים על הרצפה
רגשות מפוזרים על המיטה
רגשות של אהבה
של שנאה של קנאה
ורגשות של דכאון

קינה
היינו צעירים ופחד לא ידענו
אמונה עיוורת שאנחנו בני אלמוות
היא זאת שהרגה אותנו

כמיהה
וכך לעולם נגזר החיפוש
גיבורים עוד לא פגשתי

דף חלק לשיר חדש מונח
מולי
עומדת נערה היא בתולה כמו
הדף

הרהור
בין שנינו הצבא הזה חוצץ כמו חומה
בו ילדים הפכו כלים של מלחמה
בין עם לעם בין שקר לאמת
שקרים של אהבת עבר
נראה עוד חי אבל בתוכי מזמן כבר מת

קינה
אם רק תביט היטב בין הצללים
תזהה אנשים - אחרוני ניצולים
מלאי געגוע, בכי מר - עצובים
הסיוט הסתיים - יש תקווה לחיים

געגוע
את ואני ביחד כמו כלים
שלובים אחד בתוך השניה
שוב כמו אנחנו ילדים
קטנים נופלים לתהום הנשיה

אכזבה
כמו חיצים מורעלים נשלחים אל הלב
נעצמות העיניים ולא מורגש עוד כאב
ואני ממולך על ספסל אבן יושב
רוצה רק אותך ולאהבתך כה רעב

ערפילי
חשבתי על זה במשך ימים ארוכים
זה מוזר שיש לי חולשה
למקומות רחוקים?

קצרצר
ילדה קטנה פוסעת ברחוב
אשה שמעלה באוב
זכרון בעל טעם מר

עצב
מישהו החליט לפני אלף שנים
שתכליתינו היא להלחם ולמות
ואלוהים סופר כבר את הימים
עד שנהפוך את זה לסוף פשוט

כמיהה
ילד טועה בעולם הגדול
אותו ילד תועה בין גן-עדן ושאול
הילד שואל האם הוא יכול
ילד קטן שנמאס לו לגדול

גורל
ואין איש יודע מלבד היושב במרומים
מתי הסוף כבר יגיע ואעלה לעננים
ואין איש שיזכור מי אני אחר-כך
הזכר היחיד ממני יהיה עוד דף מלוכלך

הזריקה שקיבלתי כרגע
אינני מרגיש אותה כלל
הזריקה שקיבלתי ממנה
זכרונה מרחף בחלל

וידוי
כל-כך רוצה וזה כה לא אפשרי
גלים של תשוקה מתנפצים על עורי
אני מפנה את גבי קם והולך
אבל בראשי מוסיף לשמוע קולך

עצב
שוכב על הגב בין פרחים בשדה
ודרכי אל השאול מתרחבת-נפתחת
מותי מתקרב ואני כבר הוזה
אני מתפורר ואת עוד פורחת

בדידות
המנגינה נקטעה בצרימה חדה
עוד ילדה אבודה בודדה
מסתובבת לבד ברחבי היקום
אין לה אף אחד ואין לה גם כלום

כמו אור העולה מן השאול
כה בדד באפלה אתהלך
אני הבן שיודע לשאול
אך הרגש שלי כבר דועך

הרהור
הלילה כבד ויורד ערפל
ואני המשורר מביט ושואל
איזה סוף אני אתן ליצירה
התגמר היא בטוב או שמא בצרה?

קצרצר
הזמן לא עובר ואני
מתהלך באפילה
מתחבא בליל בין הצללים
נושא עלי את הקללה

ערפל לוט על חיי
אני ניצב אל מול עצמי
מרגיש כל כך נורא

אהבה
ועוד יש בי תקווה לימים של שמחה
שאזכה את גופך שוב לחוש מקרוב
קר לי - אני מתכסה בשמיכה
מודה לך על שלימדת אותי לאהוב

געגוע
אי שם, עמוק בתוך האופק
אהיה שלך, רק איתך...

געגוע
אני נזכר שוב ביום
שבו נגעתי בחלום
ועתה רק צללית נעלמה במעלית
לעולם היא לא תחזור

קינה
כשהמוזיקה תמות
אני אמות איתה
ליבי יחסיר פעימה
ואתמוטט על המיטה

גורל
והזמן כתמיד מזדחל לאיטו
החייל השומר שוב נזכר בביתו
והבית רחוק כאורכה של גלות
והמוות קרוב אך מוטב לא למות

עצב
כמו ספינה בסערה בים
בדכאון אני שקעתי
בציור האיש צעק
ואני שתקתי

בדידות
השתקפות במראה
של בחורה
רק התעוררת ואת שוב בודדה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ארצישראל
הכלא הזה, שמהווה את לב האומה שלנו, מאין מערכת סרטנית ששזורה
בכל דבר שקורה כאן, משפיעה ומכריעה בכל ולמרות זאת, היא איננה
פועלת נכון, היא פועלת בצורה שגויה, סרטנית כאמור.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני רוצה שתשקרי לי
אני רוצה להאמין

היא פשוט ילדה יפה
ילדה מדהימה ביופיה

הרגשה של פארנויה זמנית
שוב מנסה לנשק אותך
אותה תגובה לא רצונית

בסופו של דבר אגלה
כבדרך אגב

עזבתי הכל ונשארתי לבד
הפחד גדול ואת לא ליד

דור שלם
אותה הוא זוכר
וקצת מצטער
שעכשיו היא עם אחר

אני נעלם מתפוגג לי אי-שם בחלל
לא אל תחפשו אין טעם לטרוח בכלל




טוב, מאחר
ששלחתי בערך
600,234,989
סלוגנים ואף אחד
מהם לא פורסם,
עליי להגיע שוב
למסקנה הכואבת:
זה לא ילך
בינינו. אתם לא
מבינים את
ההומור הדק
והמתוחכם שלי
ואני לא מספיק
עשירה בשביל
לשחד אותכם.


(הגירסה של
נוי-נוי לעובדות
החיים)


תרומה לבמה





יוצר מס' 41288. בבמה מאז 5/9/04 6:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקסויאר מאקריט
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה