|
ניגשת אל ארון הבגדים, לובשת את הדבר הראשון שידי שולפת. פותחת
מגירה, מוציאה משם את האהובה עליי מכל, את השחרחורת שלי, עם
החורים שקבועים בה, מניחה על פני, בודקת בראי - כן, הכל
במקומו.
|
כמהות בבשר חלק וענוג, בו יוכלו ציפורני ידי לשקוע ולשרוט.
לקרוע לגזרים, פיסות בשר קטנטנות,להובילן לפי מלא השיניים.
|
ושעון החול בליבי מפזר גרגיר אחר גרגיר,
את כל מטרותיי, כמיהותיי.
עם קץ פעולתו, אני יודעת שאפגוש בך, מלכי.
|
|
|
קראתי שאחד רשם
שהוא לא זוכר את
הסלוגנים שהוא
כותב, גם לי יש
אותה בעיה
ותאמין או לא
יקירי,
כל יום שישי וב-
00:00 בלילה
ברחוב אירוס
בנתניה, יש
פגישת:
שוכחי סלוגנים
אנונימים, תבוא
אנחנו נראה לך
שיש פתרון
לבעיה, אנחנו
אוהבים אותך!
אחת עוזרת |
|
