|
ניגשת אל ארון הבגדים, לובשת את הדבר הראשון שידי שולפת. פותחת
מגירה, מוציאה משם את האהובה עליי מכל, את השחרחורת שלי, עם
החורים שקבועים בה, מניחה על פני, בודקת בראי - כן, הכל
במקומו.
|
כמהות בבשר חלק וענוג, בו יוכלו ציפורני ידי לשקוע ולשרוט.
לקרוע לגזרים, פיסות בשר קטנטנות,להובילן לפי מלא השיניים.
|
ושעון החול בליבי מפזר גרגיר אחר גרגיר,
את כל מטרותיי, כמיהותיי.
עם קץ פעולתו, אני יודעת שאפגוש בך, מלכי.
|
|
|
יש רמאללה ויש
רמלה, זה מאוד
מבלבל אבל זה
שונה לגמרי |
|
