|
ניגשת אל ארון הבגדים, לובשת את הדבר הראשון שידי שולפת. פותחת
מגירה, מוציאה משם את האהובה עליי מכל, את השחרחורת שלי, עם
החורים שקבועים בה, מניחה על פני, בודקת בראי - כן, הכל
במקומו.
|
כמהות בבשר חלק וענוג, בו יוכלו ציפורני ידי לשקוע ולשרוט.
לקרוע לגזרים, פיסות בשר קטנטנות,להובילן לפי מלא השיניים.
|
ושעון החול בליבי מפזר גרגיר אחר גרגיר,
את כל מטרותיי, כמיהותיי.
עם קץ פעולתו, אני יודעת שאפגוש בך, מלכי.
|
|
|
אין! אין! במה
חדשה! תראו
לאיזה מצב הבאתם
אותי! אני
יושבת, כותבת
עשרות סלוגנים,
וגם רושמת אותם
בדף כאן לידי,
ואחר כך הולכת
לדף האחורי,
ומחפשת אותם
מילה במילה.
הייתי מוסיפה
איזה משפט מחץ
על עליבותי, אבל
גאדדדד... הכל
כבר נאמר.
הביטלס שולטים. |
|
