|
 136265142
קצת לא בסדר.
אם שואלים אותו, או שהוא לא עונה בכלל, או שהוא אומר שזאת
העבודה השלו - אבל האמת שזו לא, והוא אומר את זה רק כדי שיעזבו
אותו. לפעמים זה לא עוזר, ועדיין ממשיכים לשאול: מה, ממתי הוא
עובד בבניין? מי העסיק אותו?
|
לא מזמן חלמתי שחנן השמן רוצח אותי. אף פעם לא היינו מיודדים
במיוחד, אני וחנן, וכשפעם אחת באמצע הלילה הלכתי ברחוב בדרך
הביתה והבחנתי בו הולך מאחוריי, כששמתי לב שהיה לו ביד משהו
שעשה רעש כמו של סכין...
|
כשהעולם - או לפחות העולם כמו שאתם מכירים אותו - נגמר, ללא
ספק זה היה אירוע שהשפיע על כלל אוכלוסיית העולם בהמון דרכים.
אבל אני הייתי רוצה לספר דווקא את הצד של ארבעה חברים, שהסיפור
שלהם מתחיל בבוקר יום רביעי אחד.
|
הוא הביט באצבעותיו, מתח אותן טיפה, לפתע נפקחו עיניו לרווחה
ושוב שטף אותו גל זיעה. תדהמה אחזה בו בעודו מביט בעצמו מותח
את אצבעותיו "זה מי שאני" הוא אמר, "זהו, זה אני ואלה האצבעות
שלי וזה לא הולך לשום מקום אחר".
|
אני אף פעם לא ידעתי איך לדבר עם אנשים באופן כללי. אלא שאני
חש צורך להוסיף ולפרט ולהגיד, שממש אף פעם לא היה לי מושג קל
שבקלים איך אני אמור לדבר עם אנשים שאני מרגיש שמזיינים לי את
השכל. עכשיו היה בדיוק מקרה כזה.
|
אף פעם לא הבנתי, איזה מין שם זה בכלל "בוריס". בטח ההורים שלו
זה איזה זוג רוסים שמנים מזדקנים, עם ארונות מלאים בוודקה. השם
הכי מטומטם ששמעתי בחיים שלי. אולי בגלל השם שלו שנאתי אותו.
|
ישבנו אחד מול השני, אני והעלוקה שיושבת על לבי ואוכלת אותו.
ישבנו והסתכלנו אחד על השני. לכל הרוחות, זה היה שלושים ותשע
שעות ברציפות, מישהו היה צריך לוותר.
|
יש הרבה דגים בים. נראה שהחיים האלה לא ממש הלכו לי - נו מילא,
אחרי הכל זה היה הניסיון הראשון שלי. מאיפה הייתי אמור לדעת מה
לעשות? פעם הבאה אצליח יותר.
|
"אני לא מופע רחוב!", צעקתי במלוא גרוני, "לכו מכאן!". אבל לא
נראה שלאף אחד היה איכפת במיוחד. "אני לא מופע רחוב", חיקה
אותי הפסל בלגלוג, "איזה מלים גבוהות. איזה אדם מתוחכם אתה".
|
איש קטן. קטן ושמן. שמן ומזיע. מזיע ומעשן. כתמי הזיעה מופיעים
על חולצתו. הסיגריה שנמצאת בפה שלו דרך קבע מעלה עשן. תמיד. כל
מראהו דוחה ומגעיל. זה הבוס שלי. כל היום צועק. יום אחד הוא
ייחנק מהעניבה שלו.
|
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
גם אחותי עבדה
שם |
|
