|
חור בספינה נפרע, הסלע חדר את השלווה
אל המצולות, אל הכחול האין סופי
אל הלא נודע, כחול הנשמה
|
נמסתי, קטנתי, נכוותי.
לא חדרתי!
|
הזריחה כבר חלפה, זרחתי מספיק
עת לשקיעה
רגע השתיקה
|
|
|
יגאל, רוץ תתחבא
בתוך הארון! אני
שומעת קפיצות
וניתורים לכיוון
הדלת!
זאת שאהבה את
התל-אביבי בכלל
לא בוגדת בבעלה. |
|
