|
כאשר אפלולית שעת הדמדומים הופכת סמיכה עד שאפשר
כמעט לחוש בה במגע יד, ניתן לעתים להבחין בדמות
אפילה, יושבת מהורהרת, מעריכה את הערך הפרפסיכולוגי
של היום שחלף וטווה במחשבתה תכניות ליום שיעמוד תוך
שעות ספורות בפתח. וזאת, כשם שהאפלולית עצמה הולכת
ונארגת מתוך האוויר, עד הפיכתה לעלטה מוחלטת - מצב
בו אין בידי האדם לראות את היום החדש עובר את הסף...
עלה השחר.
הרכבת משתרכת בחופזה
אל עבר הבלתי ידוע...
|
לצעוד נשובה, חיילים,
לפתע לה קריאה נשמעת
והגבירה, עם זר פרחים
יושבת לה בכרכרתה, דומעת
|
האם שומר עולם הוא-הוא שמאלצני
לצעוד הלום ושוב אומר לי לך?
|
חליפות,
נפתחות-נסגרות הדלתות,
לא תהיינה פתוחות בד-בבד
לעולם...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אז סלוגנים זה
לא אימייל?
וי אפשר לעשות
מזה שיר ואני
מפורסם כמעט כמו
השיר ההוא על
הגלידה.
איך זה הולך.
סלוגן זה לא
אימייל,
הדף האחורי זה
לא מדור
דרושים.
פינקי זה לא...
הומו.
סלוגן זה לא
אימייל...
טוב נו אולי
עדיף המקור.
המלגזן הזועם. |
|
