|
שוב אני מוצאת עצמי שפוכה בתוך האמבטיה, מנסה להטביע את הג'יפה
של אתמול. מרוב סבונים שערבבתי וכל מני חומרים מסריחים שאמורים
להיות מרגיעים, החדר כבר מריח כמו תא גזים לקטילת יתושים.
|
"סבינה הייתה צמאה לסיפוק, שהיה חסר לה עוד מתקופת חייו של
הנרי, כך גילתה את מכונת הכביסה...
היא הייתה יורדת לחדר הכביסה, מכניסה כמה מטבעות לחריץ ואת
חריצה שלה הייתה מצמידה למכונה ורוקדת."
|
בלילי טיפות עירנות
חודרות אט אט אל דמיוני
מלטפות חרש. חרש גורלי.
|
בשעת לילה מאוחרת,
יושבים יחדיו
אני וכוכב,
שליח שלי עם בקבוק בו מכתב.
|
כולנו נכנעים לפיתויים,
מתחבאים מאחורי מעטה הגינות
בעולם פנימי מוגן משפכים ונטלים,
כולנו נכנעים חברים.
|
בחדרי חדרים מוסיפים עוד לומר
די לך ילדה, התבונני בשקיעה...
|
הכל התחיל בשעת ליל מאוחרת... שרתי עם ידיד את "מלנכולי על
הגג" של החברים של נטאשה... הוא התבלבל במילים....
ואני.....
אני והטריגר הטיפשי שלי.
|
הקור אינו מחלה אותי
היטב למדתי לנתבו הלאה
יישאב מיניקת פטמותיי.
|
לפעמים הרגשות שוצפים בי
כשטפונות הגשם הראשון
|
והמילים נעלמו להן
התאדו, אל מול מילים
בזכרון.
לא התכוננתי, לא יודעת איך
זה גל שליו עוטף כאב.
|
גם אני בלעתי סופים בטעמי תשישות
קצת צורבים בשיניים מרוב הקרירות
אבל כבר לא מסתפקת אחרי שהכרתי
טעם משקה של דכדוך
|
צעד, צעד. חיוך, דמעה, חיבוק. אתרחק לי.
פסיעתך טבועה בחול, והוא מאדים לחיוכך
אחריו אלך אני ואשחיר.
|
יש בי עולם של שעות שאינך מכירה
בהן אני חווה דמיונות רחוקים
מתנסחת ומתפלספת רק אני עם עצמי
עד שכל הטוב והמריר הזה ביחד
מתרכזים בדמעה
או שתיים.
|
עלה אני.
עלה נבול של רגש
בתוך שלכת הגיון.
אכנע לרוח - אתמסר לסערה.
|
הדבר היחיד שרצית לעשות הוא משהו שלא תוכלי להרגיש לעומת כל
השאר.
לותם, אני מרגישה!
הבטחתי שאהיה חזקה, לא חשבתי שזו הבטחה כל כך קשה...
|
האמת שזה לא מונולוג, אך גם לא שירה, אולי סיפור קצר...?
לא יודעת איך לקרוא לילד ומה שמו.
|
|
|
אני הבתולה
הקדושה,
אני הבתולה
הקדושה,
אני הבתולה
הקדושה,
האם אתה שומע
אותי?
אינך סובל
יותר,
אינך סובל,
אינך,
עבור.
לא בתולה,
בפרשנות של
וולך. |
|
