|
וי ארנקסט(באנגלית WE ARENEXT) נולד ב1984. למחייתו
הוא משתדל להיות מדוכא וזחוח.
סגנון הכתיבה שלו הפך שובה רק אדם אחד, את עצמו, וגם
זה רק לשבוע.
הלכתי לזונה". זה לא משפט שחשבתי שאי פעם אוכל להגיד. אבל
עכשיו, ממש עכשיו, הלכתי ועכשיו אני חוזר.
כשיצאתי, חשבתי לעצמי ששנים ארוכות אני אנסה לגלות מה גרם לי
להיכנס בסוף. האם היופי שלה, האומץ שלי, החרמנות, או שמה,
הסיגריית החשיש שגרמה לי להשתעל כמה פעמי
|
"או, זקפת בוקר - מה יכולתי לעשות איתך." "או, חיים שלי מה
הייתי יכול להיות איתכם."
בחיים אחרים... לא פה, לא היום, לא השנה, לא בתקופת החיים
הזו. לא הזקפה הזו.
לבד לבד אין מה לעשות בחיי.
|
האם אני מיוחד?
שוכב במיטה. גבר שוכב לידי, ישן. בוקר. כולם ישנים ומהרהר.
פעם חשבתי שכן, ואז שלא, ואחרי זה החלטתי שכרגע כן ואולי בעתיד
ואז, שיש דברים שאני מיוחד בהם, ויש שלא.
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
