|
מחר בבוקר הוא מתחתן.
הוא מתכסה בשמיכה ונרדם. הוא חולם שהוא בן ארבעים, נשוי לאישה
ששוכבת לצידו על המיטה, בית בערבה, שלושה או ארבעה ילדים, הוא
עוד לא החליט בעצמו, וכלב. והוא שונא את האישה, והוא שונא את
הילדים והוא שונא את הכלב.
|
האיש העצוב בעולם התעורר במצב רוח מרומם. הוא ישן טוב הלילה.
קרני השמש החזקות סינוורו את עיניו, וחיוך קטן התעקם על שפתיו.
"זה יום למות" אמר בקול.
|
אני יושב בבר דני אפלולי ואפוף עשן, ריח קלסברגי (הבירה הרשמית
של דנמרק) חזק באוויר. כולם מסביבי משוחחים ושוחקים במבטא דני
כבד ורק מחשבות עבריות מתרוצצות בראשי, קוטעות את האווירה
הפרובנציאלית באוויר.
|
זהו, הגיע היום.
הנזירה מארי לבשה את בגדי הנזירה ועטפה את ראשה במטפחת, נישקה
את הצלב שנישא על צווארה לכל מקום ויצאה למנזר. היא ניקתה את
חדרה ומזגה לה כוס וויסקי.
|
Next time the sun rises high
In the sky
I want you to think
About yourself
As an endless infinite being
In the universe
I want you to look deep inside
Where the sun can't shine
And think about life
As an endless opportunity for
Existin
|
בַּחוּרִים דֶנִים
לֹא רוֹבְצִים
עַל מִטָּתִי
תּוּתִים וְסֻכָּרִיּוֹת
|
אני בוכה כבר שנים על גבי שנים
אבל העיניים שלי לא נרטבות
בפנים אני סחוט
אני בוכה לכרית
לשמיכה
לשמש
לירח
לאמא
|
הדמעות של אלוהים
רוצות להיבכות
רוצות
שיידעו אותן
|
אני עוזב
ארץ נוכרייה
לטובת
אדמה קדושה
|
אני מתגעגע
אליך
מלאך המוות
מלכת הכיור
|
אני מתעלס עם אלוהים
בחדרי חדרים
עוד שביב אמונה
הערצה
היסטרית
לא מבחינה
מלוכלכת טהורה
יציר הבריאה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"השרוף"
בוליביה בשוונג
של הומור שחור. |
|
