|
יש האומרים שלהיות חולם זה לחיות באשליה
אני אומרת
שלהיות חולם זה לחיות בעולם שאתה באמת אוהב.
ילידת 84, קרייתית, בתגע לשעבר ובאופן כללי
בנאדם לא רע בכלל (אם יורשה לי לציין)
הבינה כבר שאופטימיות זה כנראה לא היא,
השלימה עם זה שבשביל רגעי אושר חייבים שיהיה גם רע.
מלקטת את הרגעים האלה בקנאות.
תמיד הבטיחו לי שעד החתונה זה יעבור,
שקרנים, כולם שקרנים!!
"אל תשכחי לנעול את הדלת" כל החבר'ה בגרעין כבר מכירים את
הרוטינה גם כן.
|
היא צדה מאות חלקי חיוכים, רק שאחרי שהשיגה אותם כבר לא רצתה
בהם, אף אחד מהם לא הרגיש מתאים, לא הרגיש באמת טוב
|
היא קמה למחשב "אני פשוט צריכה לעייף את העיניים" מדליקה לעצמה
סיגריה (נובלס אם זה מעניין מישהו, מקומטת מהלמטה של התיק)
|
ולא אמצא מזור
לא שקט, לא שלווה.
|
לנצח יש עוד הזדמנות,
לנצח נסיון נוסף.
|
במגע -
שיפשוף כתף מקרי בבאר סואן,
|
ועם זאת,
כמה טוב לטבוע בו
|
חורצים לשון זדונית - מפתה
מתוקים יותר היום
וסר הטעם מחר
|
וממכר אף יותר
מכל סם קיים
|
נפש מיוסרת
הניצוץ בעניים נדלק
ומיד
מתחלף באחד אחר
כבוי.
|
כמו לזכות בך כל פעם מחדש
ובכל פעם יותר
|
בוא למיטתי בחסות החשיכה,
בצילם של אלפי הכוכבים הללו
|
נוגעת באושר
באצבעות מלוכלכות
|
גלגלי השיניים חדלו להסתובב
הכל נעצר
|
חיבוק,
עד אור הבוקר.
ריקוד ואלס
שלא נגמר
|
עשה אותי קטנה ממך,
חלושה ונזקקת
מוטלת על ברכי
|
החל מפלח את גופי מכפות רגלי
שלא אוכל ללכת
שלא אוכל לברוח
|
התמונות חולפות בראשי
כל כך הרבה זמן יש לי
|
צעקה אילמת מנסה לפלח דרכה
|
נותנת תנופה
לעוד נגיעה
וליטוף
|
אמרתי שאתה חשוב לי,
יקר מהכל,
העדפת לשכוח.
|
בורחים כמו מאש, כמו ממגפה.
נעלמים, אחד אחד בלי סימן.
|
הייתי מעדיפה
אילו לא הכרנו מעולם
|
דמויות במראה עושות לי פרצופים
|
אסתובב
ובעיניים עצומות
אביט בעיניך
|
להיות עולם כמהתי
נותרתי אגם
דמעותי מתוקות
|
נושך - שורטת,
גונחת - צועק.
|
אין שינוי
כשחסר מהלא קיים
|
קצנו בהשלטת הסדר,
בשגרה היומיומית העלולה להקטע באחת.
|
ובאת עם החורף
שהיה אף קר מקודמיו
|
כל כך הרבה זמן
חשבתי עליך
|
פגישה עם המוות
במועד שנקבע
מחייך בפה גרום, קפוץ
מבעד חורי עיינים בוערות
תחת ברדס שחור תלוי-
חרמש מבהיק.
|
בסרט הזה כבר הייתי
ואני הרי
אף פעם לא באמת הייתי מסוגלת
לצאת באמצע.
|
ריקנות,
החובקת דילמה פנימית
|
המכתב הזה מוקדש לך, אידיוט יקר,
כל אידיוט שתהיה, אותו אידיוט כל הזמן.
|
"אני אשבור את העיר הזאת, אני אשבור אותה לפני שהיא תשבור
אותי!"
זה כמו מנטרה בראש, יום אחרי יום צרה אחרי צרה אחרי תקלה אחרי
אוף....
אז הבת זונה התחילה להתגנב לי בקטנות, שאני בטעות לא אראה שהיא
מנסה לשים לי רגל.
|
מעולם לא חשבתי שיהיה כך,
זרועה תמיד הייתי חלומות ורודים-
מעולם לא האמנתי בהם באמת.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
תגידו, כרובי זה
בגלל שהוא אוהב
כרובית, או דומה
לכרובית, או סתם
בגלל שכל פעם
שהוא מופיע על
המסך אתם חושבים
שעדיף כבר לכבות
את הטלויזיה
וללכת לאכול
כרובית?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
