|
אין לה מה להגיד על עצמה..
חיי היו מעורפלים ואפורים לפני שהגעת...
וכשהיום התקרב והנה פגשתיך...
כל גופי רעד...
זוהי הייתה אהבה ממבט ראשון.
ראיתי זאת על שפתיך שהשתקפו כה יפה במראה שעל הקיר
זוהי הייתה אהבה שגרמה לי סערות ותשוקות שלא ידעתי שיכולות
להיות בי...
|
הייתי בת חמש, היום אני בת ארבע עשרה,
אני לא מפסיקה לחשוב על היום ההוא.
אימא תמיד אמרה שהיא תמיד איתי,
היא לא הייתה צריכה לשקר.
|
בראש הגבעה הוא עמד לו,
ונתן השארה לכולם.
עם חיוך של גיבור,
וכשרון נדיר במיוחד.
|
היום, שהירח והחמה יפגשו בפעם הראשונה בחייהם,
היום, כשכל הכוכבים יעמדו וינעצו עיניים
|
היא, הבן אדם הכי אמיתי שאני מכירה,
הבן אדם שיודע לבטא את עצמו בכזאת מושלמות,
בכזאת דרך שאף אחד לא יודע לבטא את עצמו,
מסתכלת עליי ואומרת שהיא מזויפת,
שהיא לא אמיתית.
|
משל: לא כל מה שנראה לעין,
הוא מה שהוא באמת.
|
המריבות בין אימא ואבא זה דבר נורא..
כל כך הרבה פחד.
כל כך הרבה כאב..
וכל כך הרבה כריות על האוזניים
|
כ"כ רציתי שתהיה לי אימא אבל בחיים לא הייתה לי..
חשבתי אולי אם לי לא הייתה אז לה תהיה..
|
הסתכלתי בו ונזל ריר מקצה שפתיי, השפתיים שכ"כ חשקו בו ברגע
זה, השפתיים שעמדו מוכנות לנגוס בו ביס ועוד ביס... ולהרגיש את
הטעם... הטעם האלוהי...
|
אחרי שראיתי איך האחים שלי יושבים מול הטלוויזיה, מסתכלים עליי
ומצחקקים כשאני מתחננת בפניהם לעזור לי, מתחננת שיעזרו לפני
שההורים שלי יבואו, כי אח"כ על מי הם כועסים?!
רק עליי!
זה כזה לא פייר...
|
הסתכלתי עליו,
הוא היה כ"כ רחוק מהמציאות.
עם המון רוח חיים,
שמתבזבת לה בבדידות.
|
עיניים נוצצות וחיוך שעושה לי את היום
שפתיים משורטטות מתחננות לנשיקה
חזה שופע וגזרה חטובה
ירכיים שזופות וחלקות
שיער גולש עד התחת
|
אני לא יכולה,
לא יכולה יותר.
|
הגשם החל לרדת במהירות
והתחיל לדפוק בחוזקה על דופנות החלון.
הברקים שנראו בכל מקום הפחידו אותי,
הרעמים שנשמעו כ"כ קרובים אליי צמררו אותי.
הערפל שירד וכסה את העיר גרם לדמעות בעיני.
|
מביטה, מתבוננת, מסתכלת ורק עכשיו מבינה,
שזה מה שאלוהים ברא
|
כי כל מה ששטף,
כבר לא איתנו.
כי כל מה ששטף,
כבר לא ישוב.
|
יש לי פרפר קטן בלב,
סודות לי הוא מספר.
כשתבוא עליי צרה,
הוא יגן בכל צורה.
|
שני מלאכים ישבו על ענן אחר,
שני מלאכים ולא יותר.
שני מלאכים עם כנפיים,
שני מלאכים עם שתי עיניים.
|
תבוא מהר,
אל תגרום לי לחכות לך.
תרביץ חזק,
אל תגרום לי לעזור לך.
|
אני לא מאמין שהלכתי לאיבוד, הרי רק לפני דקות אחדות ידעתי
היכן אני נמצא...
הבחנתי בפסי רכבת והחלתי ללכת בעקבותם.
|
עבדנו קשה...
כל יום הייתי חוזרת מהעבודה לביתי בשעת לילה מאוחרת כשהשמש
הייתה אמורה להפציע ולהכריז על יום חדש בכל רגע.
|
חתכתי את עצמי, הוצאתי את הכעס על עצמי,
לא הפסקתי עד שלא שמתי לב לשיירת הדם.
חתכתי את עצמי, פעם אחר פעם אחר פעם,
לא הפסקתי עד שלא שמתי לב לכאב שחשתי.
|
ניסיתי, באמת שניסיתי, לא יכולתי להתנגד.
לא הייתי מספיק חזקה, זה עמד לי בגרון ולא הרפה, זה חנק אותי
מבפנים.
|
אמש, ישבתי לי בבית על המיטה החמה, מכורבלת לי בשמיכת צמר
נעימה למגע.
ניסיתי לכתוב משהו, סיפור או לפחות שיר.
ישבתי ניסיתי לחשוב, התרכזתי נורא.
ולא היה לי כלום, לא שיר, לא סיפור ואפילו לא השראה.
|
אני לא מסוגלת יותר,
פשוט לא מסוגלת.
זה קורה כל פעם מחדש,
הם תמיד מערבים אותי בריבים שלהם.
לא משנה מה קרה, לא משנה מה יקרה,
לא משנה מי אחראי לזה תמיד אני אשמה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם פרפרים
נמשכים לאור אז
למה אני נמשכת?
הפודלית שואלת
יותר מדי |
|
