|
ויקם צדיק ברנש אחד מבני העם וימלוך וישפוט וימת: ויקם עוד
צדיק וימת: ועוד אחד: וימת וימת וימת.
|
היא חתכה לעסה וירקה ידיים ורגליים וראשים משומשים, גלגלים
וחלומות, מחשבות וחלונות, לוע השטן מתוך האש בלעני חי, עוד לא
ידעתי משמעות או טעם לחיי. ומהי המשמעות כעת, מהו הטעם שנותר
לו למת.
|
"אמא תמיד מלטפת אותי, וקוראת לי מתוק וחמוד, אבל לפעמים נראה
לי שהיא סתם קוראת לי ככה כי היא התרגלה, ולא בגלל שהיא באמת
מתכוונת לזה. אבל בלי קשר אליה אני יודע שאני חמוד כי הרבה
אנשים אומרים לי את זה."
|
" מה פשרו של אותו חלום?", שאל הבן את אמו בבוקר, לפני שיצא
לביה"ס, עיניו המבריקות אחזו בדמעותיו.
הוא, אגב, ידע כבר מההתחלה שאסור לחפור עמוק מדי. ההורים כבר
אמרו לו. היו גם חברים שאמרו.
כי שם נחים המתים ואסור להפריע לשנתם.
|
"איך אתה כל כך בטוח שזה הוא שגרם לרעש הנוראי הזה?", שאלה האם
בתימהון.
"אלא מי? חשבי, זקנה, חשבי! אין אף אחד בבית מלבדנו ומלבד הבן.
אני עשיתי רעש? לא! את עשית רעש? לא! אם לא אני ולא את, אז מי
נותר? זוהי מתמטיקה פשוטה!", סיים האב והאדים.
|
עודני מרביצה. ולמה זאת אני עושה? אני עצמי איני יודעת עוד.
פעמים רבות כשאני מכה אני שואלת את השאלה הזו. שואלת ומכה.
שואלת ומכה שוב. אפילו עכשיו כשאני מכה ובני צורח מבעד
לדמעותיו-
"למה, אימא, למה את מכה", אין לי שום תשובה לתת לו.
|
יום אחד, כשהתעוררתי בבוקר וראיתי אקדח מכוון אל ראשי ע"י איש,
החלטתי שזהו הזמן המתאים לבדוק את כישורי המשחק שלי. כך לפחות
זה בטח נראה מהצד.
|
איך שמישה החליק את שערו לאחור ואיך שהוא תיאם את כל הצבעים
לשחור. מישה, מאז ומתמיד, נהג להתלבש בטוב טעם כי היה אדם בעל
טעם טוב, וטעם טוב בכפר שלנו נחשב, מאז ומתמיד, לטוב טעם.
|
זה הטלפון שמצלצל. הסקרן נאחז בשפופרת כאילו עמדה ליפול ועונה
במהירות, אך בעדינות- "הלו".
"שלום", עונים מהצד השני.
"מי זה?", משתדל הוא לשאול בנימוס, אך כמו תמיד אינו מצליח.
"זה חזי?", שואלים מהצד השני.
|
המגע האינטימי הראשון בינה לבינו
ביום-הולדתו הששה עשר
היה ליטוף פניו, מול כולם, בסטירה חגיגית
שעדיין מצלצלת בתוך ראשו בהידהוד לא דוהה.
|
יום אחד יגשו אחדים לאחרים כמו נחשים ארסיים -
לשונם ארוכה ושסועה בקצה לשני פתילים,
עורם יושל אחת לכמה זמן.
|
עורה-
עודנו מתוח היטב על בסיס מוצק אך שברירי של עצמות ושל סחוס,
מבצבץ ממיטת השיזוף שכבר נטעמת בפי החול הלוהט,
שמתחתיה פרוש.
|
אומרים שיש בים הרבה דגים
יותר מדי דגים אם שואלים אותי
וכל מה שאני רוצה לי בחיים
הוא דג קטן מזהב אמיתי.
|
הפסק לבכות ילדון...
עדיין לא סבלת די לדמעותיך הזולגות
אין שום השפעה על עיני המבריקה בה יש אמת אפורה משלך.
|
אדם זקוף אני בד"כ
אדם יציב, חזק, גדול
שפתיים חתומות
|
אני שומר דמעות שלך בתוך קופסה בחדר
ויש לי גם חיבוק ממך על כמה מכתבים
ויש עוד זיכרון ממך - חיוך, ושהכל בסדר
זה כל מה שהותרת לי כשעברת למאדים.
|
דבר מה לי בדבר עינייך התכולות
בדבר עינייך התכולות שכה רכות הן
ומהן שלווה ניבטת.
|
רק עין מגיחה מבין שער התיל,
היא כפרפר המרחף בין הדשאים
|
גופי שוקע בחול טובעני,
חברי לצידי כבר אינם.
רק בקשתי עזרה, נמלטו,
ודרכו על פני עד זוב דם.
|
כששני אוהבים נפגשים, מרגישים שהיה שלישי שעזב.
אילו היה השלישי עוד עימם -
|
בחיוך שלך יש שיניים
שיניים גדולות ובולטות
אני מתבונן בשינייך
ובדמיוני הן גדלות עוד ועוד
|
אל תחלפי על פני
ראיתיך לפני שישה צעדים
התאהבתי מיד, בחיי
וחשבתי - נשב, נשוחח אולי
|
ורק הווילון המוכה מלטף את עיניי
וחרק לא גדול נשכב מול פניי
ועין הירח קורצת אליי
והכל כמו רומז לי
|
לפעמים כשאדם אומר שלום
הוא מתכוון לומר שלא אדאג,
או אפחד עוד, ושיהיה בסדר
|
דברים, קטנים, שקורים לה בחיים,
ואנשים, שלא שמים לב לדברים
שרק הולכים ושוב חולפים
מול פניהם התוהים
|
וכשאשיג מה שמגיע לי,
אעשה זאת על ידי דריכה על גולגלתו של השנוא עליי
אני אמעך וארסק את איבריו הפנימיים ברגלי ובכובד משקל גופי
|
מסביב יעמדו - נוטפי ריר משלהב -
צופים נלהבים בסבלנו.
ורק לשונך תלטף את שפתיך
מבין הנפיחיות על פנייך.
|
נדמה לי שנותקתי.
אנתק, אם כן, גם כן.
|
בראשית הקיץ לבלבנו, גם אז היה זמן מלחמה,
להיות זוג דובדבנים תלויים על עץ.
|
בערוגות של מילים טובעת נפשי
טיפות אותיות צולפות בגופי -
השתול בכד חול גדול
|
בלילה משוטט אני במבוך מיטתי, חלומותיי
בחושך בו אני הוזה אותך נאחזות ידי -
רק פעם ללטפך לאט בידיעה שאת נשארת
ולא לתת ללב להיגרר אחרי גבך המתרחק.
|
לפעמים אני שואל את עצמי שאלות לא רלוונטיות כמו:
'מי יקבל את הטלויזיה של סבתא כשהיא תמות?', ואז אני מבין
שבסה"כ אני אדם רע מאוד. אבל כשאישה זקנה מנסה לעלות לאוטובוס
את הסלים שלה שגודלם העל-טבעי חוסם את כל המעבר, אני עוזר לה.
ואז אני מבין שיש סיבה
|
בתוך קשתיות עיניו, צבען פלדה, הבהיק לפתע ערבוב הגוונים
החולניים עם גווני הדבש אשר איים ממש לפרוץ פנימה אל תוך
האישון, אך עד כה רק יצר מין כוכב מוזהב סביבו. דבר זה מזכיר
ביופיו את ההילה הזוהרת שמקיפה את הירח הירקרק בשעות הלילה
הערפיליות אחרי גשם חורפי;
|
|
|
מעניין שאחמד
הוריד מחירים
דווקא בימי
האינתיפאדה...
קבלן בניין
אופטימי |
|
