|
ילידת 1983
ויתרה על החלום לעוף.
כל השאר עוד אפשרי...
כמעט.
.Faking my sudden death was not an option. I was lost
|
"אתה מתנהג כמו אישה במחזור" זרקתי לעברו.
"לא, את מתנהגת כמו אישה בלי לב."
ספקתי שפתי, הוא צודק.
|
אני רואה אותה מתחילה לשקוע. בטח כל החיים עוברים לפניה עכשיו.
או לפחות חלק. החלק שלו.
אני רואה אותה מתחילה לשקוע, ובניסיון נואש אני מנסה להזכיר לה
את כל הזמנים הטובים. כי ככה תמיד עושים לאנשים גוססים
בטלוויזיה. ולא היה לי ספק שהיא גוססת.
|
"אחרי שהוא עזב," סיפרתי לפסיכולוג הדמיוני שלי, "נשארתי מלאה"
|
כלוא בעבר שרודף ולא מרפה
בין המכוער ליפה,
אתה
|
אחרי וודקה או שתיים אתה מחזיר אותי בחזרה
"את ממהרת?"
לא, לא, בוא תראה את הדירה
הכלבה מתרגשת - הבאתי אורח
בן לא אוהב את הליקוקים והריח
|
חצי שנה אחרי המלחמה ושלושה חודשים אחרינו,
אתה שואל אם אני זוכרת.
|
"Good morning" you kiss
And pound yourself deep into me
Straight to the heart
|
let me bask in his arms when everything aches
let me breath in whatever i can take
let the dream come out of this truth that we fake
let me bask in his arms untill im ready to wake.
|
Please,
Let me be.
Set me free.
There is nothing left of me.
|
I was normal before,
Now I'm not even myself anymore
|
woke up sweating, almost screaming
woke up from the truth to find myself dreaming
|
Like air going thin-
I can hardly breathe.
Like being trapped in someone else's skin-
I can never leave.
|
You're sorry again
So I buy myself a new makeup, and I cover the scars.
|
There is always this feeling of something unsaid,
We both call it a vibe.
But I think it's just something inside
That wants to come alive.
|
When I said everything but what I wanted to say,
I lied.
Then I said everything but how I really feel,
even though I tried.
|
"אני לא רוצה להתאהב" שיקרת
והאמנתי.
|
איך מסבירים לילדה שמחר היא כבר תמות?
איך עומדים לידה
ועוצרים את הדמעות?
|
אני מקנאה בך שיש לך אלוהים כל בוקר כשאתה קם,
אבל אל תדבר איתי על האלוהים שלי
|
אם רק היית שמש נצחית בראש צלול
או לפחות דמעה יבשה בכאב מהול
|
את צלקותיי אחביא תחת צמידים
ואת כתם הלידה תחת שרשרת.
ורק כשלא אוכל לזהות יותר את עצמי במראה
אצא לעולם
ואציג:
אני.
|
אני לא זוכרת
את מי ממני
שכחת לאהוב
|
"יש אלוהים בשמיים" היא אמרה,
"והוא לא כועס"
'זה כמו להגיד שאת מחזיקה קרח בידיים' חשבתי,
'ושהוא אף פעם לא נמס'
|
ובלי הרבה מילים,
ביקשו ממנה לחיות.
ומה עכשיו?
הם מתדפקים על דלתה אחד אחד
|
בין ילדה תמימה ומתרגשת
לבין אשליה מתנפצת,
יש הבטחה שלא יאנוס.
והבטחות תמיד מקיימים
|
"מתן חכה!" אני מתחילה להתחרפן
לא, לא מתן - ספיידרמן.
ומה עכשיו? אני מרי ג'יין?
|
פנטזיה. אשליות.
החומר ממנו עשויים חלומות.
חלומות שלא מתגשמים.
|
ולא אכפת לה מה אומרים
לא היה לה אלוהים
אפילו לא באותו הרגע
|
אני אומרת לך. אתה אומר בוקר טוב.
אני פותחת לך את השפה
|
כי על הפגנת אומץ צריך לשלם את המחיר.
וכשיושיבו אותי מולך בחדר קטן,
כשבינינו בקושי שולחן,
אני אמחה דמעה בשקט ואשאל
|
והמוח שלי כבר עשה הכל, המציא סיפורים
איך אנחנו נפרדים, חוזרים ושוב אוהבים.
עשה הכול חוץ מלשכוח.
|
יעלי שואלת אם אני זוכרת
כשהלכנו לגן השעשועים
"זה היה כשאמא הייתה בחיים"
|
בערב, אתה אומר לי לכבות את האור,
לעשות מקלחת,
ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.
|
יעלי אומרת שהיא התגעגעה והיא מחבקת אותי חזק
החיים נראים לי לפעמים כמו לוח גדול של משחק
ואני רוצה שיעל תנצח.
|
אני מנסה לבנות קו זמן
אבל הוא נוזל לי בין האצבעות
|
אבל אני רק יודעת שכואב.
ולא ממש משנה לי ממה.
והכוח הזה להביא אותך לדוכן העדים,
הוא לא באמת בא ממני.
|
אשמור צלקות וסימנים כחולים על גופי
ואשיב בליטוף מנחם.
ולא אבקש דבר.
|
את לוקחת את הסכין, אמא
ונועצת בי היישר
|
אני איאלץ לחיות עם הידיעה
שאתה יודע לראות אותי גוססת
וללכת.
|
לפעמים אתה מוזר
וזה בסדר
כי בעצם אתה מוזר תמיד.
אף פעם לא תיתן לכל מה שרגיל בך להגליד.
|
אתה מצטדק ואומר
שבאהבה אתה מבין גדול
|
כשאתה מסתכל עלי,
עיניך עיוורות לגווני הכחלחל
כשאתה מלטף אותי,
ידיך לא מודות שגופי קשה וקר
|
מכל הדברים שיכלה להשאיר שם
היא השאירה את עצמה
|
הנשמות האבודות כולן יחד,
צועדות הטור אפל דומייה.
כוכב צפון מנצנץ בכוח ייאוש,
מלנצנץ ולנצנץ לאין עונה כבר תשוש.
|
מקלפת את שברי היום.
דם שנקרש מאבד את גוונו האדום.
שוב נשברתי על המדרכה.
שוב מצאתי את עצמי בוכה.
|
אתה מספר על שבעת מדורי הגהינום שעברת
חושף צלקות שמכסות את בטנך,
מספרות סיפור קשה מנשוא.
"איך אני יכול לא להאמין באלוהים אחרי דבר כזה?"
|
החלל שהשארת בי
לאט לאט הופך לריק
|
"אני הייתי זומבי"
הוא נזכר אחרי שעות
ומדליק את החושך
אבל אז מחליט לכבות
|
למען שלום בית
קברי את עצמך.
|
אני שוכבת על המיטה שלך
מתבוננת בך יושב מול המחשב,
שר לעצמך שירים שרק אתה אוהב.
|
אני לא יודעת מה חשבתי
כשהרשתי לעצמי
|
רק עוד רגע לעצום את העיניים
העולם יכול להמשיך. או לעצור.
לך זה לא משנה.
רק עוד רגע לעצום את העיניים.
|
מנסה להשכיב את המחשבות לישון
ללא מוצא.
|
ולעולם לא אוכל עוד להגות
את אשר דמעותיי בוכות.
|
מנחם לא מנחם
ובאמצע הלילה עוד ילד מתייתם
ודמות האב החסר לא תצילך משקריך
ואני כבר לא מאמינה,
האם דמות האב האחר פוקדת את סיוטך?
|
75D השמאלי שלי, עם תפר כפול, ברזלים ותמיכה מקסימאלית, לא
יכול להכיל את ליבי.
|
דרוש לי שונא סוכרת. בדיוק כמוני. מישהו שגם אחרי 12 שנים עוד
לא למד לקבל ולהתמודד. מישהי שעובדת על עצמה שאם היא מזריקה
כמה יחידות יותר, מותר לה עוגת שוקולד חמה עם גלידה וקצפת
|
"השנה הזו הרגה אותי", אני מספרת לה. אבל נגה לא מסכימה.
|
זו לא פרידה.
זו לא פרידה אם לא היינו ביחד.
|
אני בוחנת את הסביבה המוכרת של החדר שלי ואת הפנים האהובות של
חבר שלי שהדאגה נחרצת על פניו. "לא, לא" שיקרתי. "שקרנית" הוא
חייך חצי חיוך והעביר את ידו בעדינות על גבי.
|
אולי החיוך שלי יידבק לשלך
ואולי נקרא לזה נשיקה.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
שלום, חבר.
אהלן, כוסית.
אחד שרוצה
להיות קופירייטר |
|