|
נולדה בקיץ 87', ועדיין לא מתה. כותבת (לפעמים),
מציירת (כשמתחשק לה) וקוראת (הרבה). אוהבת את הים
יותר מהכל. שומעת רוק קלאסי, בעיקר את אלאניס
מוריסט, ומקווה להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה. היא לא
רוצה לספר יותר מדי פרטים על עצמה- יש אנשים בבמה
שמכירים אותה, והיא מעדיפה לא להזדהות. בכלל, הדף
הזה הוא הסוד הקטן שלה. ששש..... אל תגלו.
פתאום היא פרצה בצחוק. לא ידעתי למה היא צוחקת, אבל לאנה יש
צחוק כל כך מדבק, אז התחלתי לצחוק בעצמי. דקה אחר כך עוד היינו
על הרצפה. ואז היא הרצינה בבת אחת. "אני בטוחה." אמרה בשקט.
|
"תסתכל לאן שאתה הולך!" היא צעקה, מנערת את גרגירי העפר מעל
מכנסי החאקי הקצרים שלה ומרימה את האופניים מן האספלט בכעס.
אבל אני הסתכלתי בעיני התכלת שלה, וידעי שהיא לא באמת כועסת.
|
אתה לא יודע מה אתה עושה לי, ואיך אתה גורם לחיים שלי להראות.
אתה לא יודע איך אני מרגישה בכל פעם שאני מביכה את עצמי לידך,
בכל פעם שאני רואה את החיוך שלך
|
|
אם יש משהו
שרחוב סומסום
לימד אותי, זה
שאם אכלתי פלפל,
יש לשתות מיץ,
ושאכילה כפייתית
איננה בעייה, אם
אתה אוהב
עוגיות.
אה כן, ושכרובי
הוא הומו
אני, מהרהר
בזכרונות ילדותו |
|