הוא היה שם, הוא ביקר בין הריסות הבתים... הוא ראה
את הזועות, רבים חשבו שאינו יחזור עוד, היו שחשבו כי
הוא מת, וכי עזב את המשחק בטרם עת, אחרים חשבו שמצא
מקום טוב לחיות בו, מקום שאליו שאפו להגיע אף הם,
ועל כן העריצו אותו וסגדו לו.
...הוא ישב לו אי שם בין הריסות הבתים, בין ניצני
החצבים וגרד את ראשו בעזרת מקל מטאטא שבור.......
כשבאו להוציא אותו מההריסות, הוא לא הבין מה בדיוק
מתרחש, הוא רצה להתנגד... אבל היה כבר מאוחר מדי,
הם הצליחו להפנט אותו בעזרת יופיים הקסום והמיוחד,
הם נראו לו כל-כך מיוחדים, ושונים ממה שהיה זכור לו
מחייו הקודמים, עד שהוא נפל בזרועותיהם ואיפשר להם
לעשות בו כרצונם....

פראנק השעה הייתה שתיים אחר הצהרים, פראנק נכנס לחדר העבודה של הפרופסור, ווידא שהחדר ריק. הוא התיישב על כיסא העור שניצב מאחורי שולחן מתכתי גדול בעיצוב מודרני, בדק את הניירות על השולחן, ולאחר שנוכח לדעת, כי לא הגיעו שום הוראות מהפרופסור, התמתח בכורסא, עצם עיניו,