|
 שיג (טריקולור)
איציק (לבן מוכתם)
ואדמונד (אפור עם גרביים). |
השניצל של בניזרי (אבל עדיין מי...
"תת אדם עם תת דעה על תת נושא..."
תמר נ. רות (Roth), ילידת 1991.
חוסר הנוחות התרכך והתמסמס. נשארה בעיקר הסתפקות.
היא חייכה, שמחה למגע פיזי ולקשר איתו אחרי חמישה ימים שהוא רק
יושב מול הכיסא, שותה, מעשן ומטיל את מימיו.
לעתים הרים ספר, לפעמים אחד מאלה שהוא כתב ופרסם, קרא בו
בחפזון וחזר לבהות בדף הריק, טובע שוב בגהנום הלבן שלו.
|
כמה את מכאיבה לי כשאת מראה לי עתה שאינך אלא נפש פצועה, עתירת
רגש מתפקע, השוקק לפרוץ מתוכך שלא בשנאה, שלא בבריחה - באהבה.
בתחושת ביטחון ובהכרה שמצאת את השווה לך, הראוי לך.
|
ואני, מה אני?
אני מהות הלא כלום. אדם כה ריקני ועם זאת כה מלא. מלא בשטויות,
יגידו אחדים. מלא בפילוסופיות בגרוש, יטענו אחרים. אך לא אחד
יגיד - מלא.
|
גזר עלי הגורל
גזרי חיים ושאריות מוראל,
שהחזיקוני במעין להט
עם מוחי הזקן, המותש
|
גונח תירוצים נשנים:
איך אני עוד מתכוון;
|
מצעד נואש
מיד סטרתי לה בעוז
אך היא התעקשה.
|
אויה,
כמה נורא
גורל גוללי
הבודד נורא.
|
תחת מרום כוכבים
בשמים קמורים
ישב-
ובצל הכאב הטורדני
ואותה עירנות כפויה
|
"...he can't even see the trouble, gore, pain and slime.
He shows no emotion but a brief "I love you"
And occupies his mind merely to live it all through..."
|
"When night wil fall upon my day.
When screams unanswered will defy
The deadly silence that is I."
|
Licked with a bronze tongue
Through the torrent of unjustly illegal temptations
Freely accessible to the likelier,
|
I would give my very soul
If I could trade my tiny hole
For not a sock
In my pants.
A cock.
|
אך גם אותה עקבת תמותה
של זיכרון שכבר נשכח
שנמחתה לפנים שנראתה...
|
כמו יין אדום שעליו כל אחד ימליץ
במקום להרעיל, לאט הוא מחמיץ.
עדיין קצת יבש וסמוק מבושה
יין אדום שנמזג בעת חולשה.
|
"מה הבלים אלה לי?!
הרי זה לא אני!"
לא אתה, רק
אתה האמיתי!
|
כעת שתיקתך אכן חותכת
ולא רק בפני
לנצח נצחים מתמשכת.
|
יגיע סניטר לנחמו
"אלוהים יעזור לכולנו",
ולא יוותר עמו
מרגע שיגיד "לא לנו".
|
שם היא לא נוגעת,
אני מתכחש; ומרשה...
כי היא מתגעגעת.
|
לו אהבתני על אף שאני -
בעוונותיך.
לו לזכר ימים שעברו
עוד תביט בי בחלד עינייך.
|
מקרי
תמיד היית כך
לא רק איתי,
אתה צועק
|
היא הרבה יותר "מיוחדת" ממך
אז עופי ממני, כוס אימך,
כי פריקית יותר ממך אני מבקש,
ששומעת רק קאטאקסו ומלכאש,
|
וכשלא יכלתי עוד
ולא עמדתי עוד בפגע
פינו אותו משם שלושה
שפערו נקז לנגע.
|
השתנה והתחרט
משהגענו לנקודת האל חזור
הבן
והתבעת.
|
צלמים נרגשים הסריטו
וחלקם הסתפק בהבזק,
וכמה מומחים בנושא הביטו
במבט בוחן לאמוד את הנזק,
כשרופא הופיע, התריע
"אני לא חושב שהוא יחיה".
|
לא פס כחול לבן
ולא סרט כתום
יכבו הלהבה
המכלה עד תום
|
למה אתה מסתכל עלי כך?
כן,
אתך בינתיים.
אל תשכח,
|
מצמיד לחי, מחייך כאות
ל"כן, כן", "ברור שנבוא",
ושאר מילים מתרפסות.
נשחקות, מאבדות ממשמעותן
עם שאר גינונים;
|
ומה בין שחור
לאפור
כה מסובך
לעבור?
|
אסיר תודה לך.
נצח - עד שמש עולה,
עמה שב דרורי.
|
"צודקים הם אמנם
גם נהנתן, גם מתייסר
בהאשימם את רעם
כל אחד את האחר..."
|
את ריחו המתוק של העובש,
שעולה ישר לראש,
את מכירה?
את הדעיכה העקשנית שלא מרפה ממעמדה?
|
החמימות הלחה שלה נובעת מהזנחה
של מה שלהתמודד עמו היא לא מצליחה;
כמו אופי. רק יופי לעולם היא מעניקה
|
בזווית עינך את מזמינה
להיאנק, לגנוח, להשתתק;
בגאווה מה, אינך מבינה
ועודך מסמיקה קלות.
|
וכולם יגידו שנגמרו לי המילים.
כמו שחכם אחד אמר - אמות; כנראה,
|
נפקחות או נעצמות עיניים,
אבן שאלה רודפת אבן שאלה.
לבסוף ננעץ העוגן בליבה של תשובה
בחמקמק, בעמום,
|
עורי ניתץ
ועמו קול נשמע
מן הדם שפרץ
הפצע המה.
|
גבר לבוש בהידור, פניו מסולפות מחרישתן הבלתי פוסקת של הדקות,
השעות, השנים... הוא פסע אל סף הקבר, עמד על פני התהום
והתנודד.
|
|
|
"אמרתי לו לרצוח
את הרב שלנו
מהישיבה רבי
יצחק והדפוק הזה
הלך ורצח את ראש
הממשלה"
חבר טוב של יגאל
אמיר |
|
