|
"אני לא יודעת מה זה אומר 'להיות משוגעת'", לחשה
ורוניקה. "אבל אני לא. אני רק התאבדות שנכשלה."
ורוניקה נולדה באימה לתוך שנתו הגרלית של ג'ורג'
אורוול, 1984, ומאז היא מנסה למצוא את האושר.
אם יבוא היום והאושר ימצא- יהיה זה היום בו תשמעו
ממנה לאחרונה.
'את חייבת להיות כל כך פאסימית תמיד? המחשבה שמישהו יעשה משהו
טוב בשבילך, יפגין אדיבות או חיבה כלפייך מצמררת אותך עד כדי
כך?' שאל לבסוף והמשיך לחייך, כאילו נתן לי מתנה או משהו כזה.
|
היא נעמדה על שפת הים וצרחה, כאילו מתוך ניסיון נואש לשבור
עולמות.
|
אפילו כשאתה מרחיק אותי אני איתך,
גם אם אתה לא רואה
גם אם זה לא מרגיש כך
אתה יודע את זה.
|
באמצע המדבר עומדת,
מסתכלת מסביב
עוצמת עיניים
|
ביופי אלוהי
נשבתי בקסמיו
ידעתי מה יופיו
לא ידעתי שיכאב.
|
בכוח ילדות שנלחם ולא ויתר
אף שידע שאין את מי להציל
|
בשבילך אני מוכן להפוך עולמות,
להזיז הרים ונהרות.
|
כשהכל ישכח
ולא יהיה יותר אלוהים.
התאהב אותי אז?
|
כשאת מדברת את יורה חצים.
ואני כמעט ולא יכול להקשיב לך,
כי זה כואב מידי.
|
מי יתן ויפתחו השמיים,
וירד עלינו גשם של טיהור.
|
הכל נגמר תמיד אותו דבר
נמאס להתלהב ושוב להתאכזב.
|
אני לא יודעת איך מדביקים לב שבור,
ואם הייתי יודעת- אתה הראשון שהייתי מתקנת.
|
מי יכול להקשיב למלאכים,
שבעצם אף פעם לא היו חיים?
והרי גם ציפורים לא מבקשות עצות תעופה מדגים.
|
כי השקר הוא האלוהים,
והאמונה היא השכרות,
ואין מנוס.
|
אלפי קוצים
שזורים ברקותיי
ואני שבויתם
נתונה לרחמיהם
|
אז לא. זו לא אני הדפוקה, המזדיינת שכל מה שהיא מחפשת זה גוף
חם. אני הנורמלית. אני יודעת מה אני מחפשת ולא משחקת משחקים
בניסיון להשיג את זה.
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
