|
אני אלך לחנות. אני אקנה רובה כזה. ואז מישהו יבוא. מישהו
יבוא. והוא יקח את הרובה הזה. כן. והוא יסתכל עלי. ואני אסתכל
עליו. ולי לא אכפת מה הוא יעשה. אני לא רוצה להתאמץ בשביל
לחיות. שנינו נעמוד בדממה כזאת. אני אחוש אימה. אני אחוש הקלה.
אני יודעת שיש גשם בחוץ
|
אנחנו יודעים שאתה גם כן מכיר את השינה הזאת. קשה לנו לשער על
מה אתה חולם. אבל אנחנו יודעים את החלומות של עצמנו. והיום. גם
אתה תדע את החלומות שלנו.
|
חושב שתוכל להבדיל בין מים לאוויר? ואני חשבתי שהחדר לא יכול
להיות כל כך מלא אוויר. בחורף החדר הוא צהוב דוחה. בקיץ אני
רואה את החדר לבן. לא חשבתי שהחדר יכול להיות מלא אור. ואז אתה
נימצא בחדר הזה. כל הצלילים מתבלבלים בתוך הראש שלי.
|
הוא חזר ואמר: "אר טי, את חושבת שיירד היום גשם?". רד טינקי
הסתכלה על דורון בתמיהה קלה.
|
את האישה האהובה עלי בעולם. בלעדייך אין לי כלום. אני לא זקוקה
לך יותר. אני רצחתי אותך אתמול. אחרי זה הסתכלתי במראה ואת כבר
לא היית שם. זוכרת את איך פעם את היית הדמות שלי? אני כן
זוכרת. פעם. פעם הייתי צריכה אותך כדי שתזכירי לי למה לא להפוך
להיות. פעם חייכתי
|
אני עומדת פה על הברכיים.
שמיים
תביאו לי נשיקה.
|
אם אני ארגיש כאילו בא לי למות
השמש עדיין תזרח מעל הראש שלי.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
