[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ורד זיסו
כמו היקום כך פנים הרגש- מערבולת לא ברורה אך נפלאה של ניצוצות

ICQ 157987641 157987641
אל היצירות בבמה האהובות על ורד זיסואל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ורד זיסו
"..ורד חיה במידה רבה בעולם הרגש והדמיון העשיר שלה
ועלולה גם ללכת לאיבוד בין כל הפנטזיות והחלומות
הממלאים אותו. אין דברים המסבים לה אושר כמו לחלום
בהקיץ, לבהות ולדמיין. הנטייה לברוח מהמציאות עוזרת
לה כשהחיים קשים מידי אולם היא לא תמיד נזהרת ועוברת
את הגבול-שוכחת היכן נגמרת המציאות ומתחיל הדמיון."
ורד נוהגת ליצור בעיקר כשאי אפשר לברוח מהמציאות על
ידי עולם הדימיון והיא פורקת הכל על פיסה קטנה של
חומר שפעם עוד סיפקה לנו חמצן.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
המראה התנפצה לה על הרצפה לרסיסים כה קטנים שנדמה היה שהן כמו
דמעות הקריסטל העדינות של דנה.

התבגרות
אבל היה משהו בתמונה ההיא. משהו שמשך אותה כבחבלי קסם לקום
ולנוע ולמצוא אותה. "אימא שלי..." היא הגתה את המילים בלי קול
ודמעה זלגה לאורך סנטרה האצילי.

התבגרות
עטופה בשמיכות המגנות עליה מקור הסביבה היא יוצאת בכל בוקר אל
אויר העולם.עטופה במסכת עקרונות מענה היא מוצאת את עצמה לא פעם
נתקעת במבוי סתום.

סופני
אני חולפת על פני מקבצי האבנים הבוהות בי בחוסר הבעה. אבנים
גדולות וקטנות שצבען נע בין קשת הגוונים שבין לבן לשחור. יש כל
כך הרבה אבנים שבראשי הן פשוט מתלכדות לחומה אחת אטומה.

סוריאליזם
למה התשובה היא תמיד ככה? מה זאת אומרת בכלל ככה? תחשבו על
זה-חסה נשמע יותר טוב.
ובקיצור מסרו של צבי היה-חסה...זה לא מה שחשבתם!

היא הלכה לאיטה ברחוב השומם. הגשם הכה בה במלוא עוצמתו אך זה
לא הפריע לה להנות מהקסם שבערב זה. שערה החום, הארוך נצמד
לגופה ועינייה הירוקות נצצו מאושר.

אהבה
היה שם משהו חזק כל כך, שאהבה ושנאה התערבבו ונעו כל הזמן על
הגבול הדק הזה, שאף פעם לא יכולתי לשים את אצבעי עליו. חזק
מציורי לבבות וסכינים, חזק ממילים, חזק מכימיה שבין שני
אנשים.
הימים זרמו לי בין הידיים, וכל המנגנונים של אשת הפח הושתקו.
פעם ראשונה, תקלה ב

יומן
שקט. אני שומעת צעדים חרישיים נעים בלאט על הגרניט פורצלן בבית
השכור. חריקה של המזרון והקפיצים הארוזים היטב לידי, והבל פה
חם נושף בצווארי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מצב
טיולים... אתה מטייל כרגע בין דו לסי
סי סניורה. עור שחום וחלק, מגע משי רחוק
אח דרום אמריקה ואותו ריח מתוק.

מקום
אומרים שאבנים מביעות את צערן בשתיקה אילמת.
ואני דווקא שמעתי אותן זועקות וקוראות לי...

הרהור
לעיתים אני מקפלת אותה
קטן
עד שהיא הופכת לפיסה קטנטונת
ומכניסה אותה לקופסת גפרורים
נאספת יחד עם חברותיה
למכלול
שאספתי ממך
בעמל רב במשך השנים

יחסים
מבט חטוף
ועוד מבט ארוך יותר,
עמוק יותר
לתוך עיניה של האישה שהרתה אותי.

הרהור
היום אחר הצהריים לא העלה עוד
דוק של דמעות בעיניי

טיפה ועוד טיפה
הגשם מטפטף בדליפה
גורם לי למין עצבנות
משהוא כעצבות

כאב
החול מגרד לי
במין אלרגיה של תאי הנפש
שנמצאים מתחת למערכת ההובלה של כאבי,
מובילים את כל החלומות שלא יתגשמו והכמיהות
אל החיים שכבר לא אחיה.

ייסורים
שחור.
נוטף מכל פינה ומכל חור.
מטביע אותי
שותה מתוך ארובות עיניי
את נשמתי, כוחי וחיי.

אכזבה
"צייר לי כבשה..." ביקשתי.

גן עדן
תנצור את הרגע
הרגע בו כנפי הפרפר נפתחות
הרגע לפני שאגת האריות

אכזבה
ומכתב.
ודובי אחד.

יחסים
כשהשמש תשקע
והצללים שוב יעטפו אותי
נשמתי תחפש את זו שלך.

אמונה
משום מה היא קדושה
כאילו הוטל עליה קסם
זרעי אמונה הוטמנו בין החריצים
והאזוב מחפה על החטאים

אני מכירה חייט אחד
שיש לו תחביב מאוד מיוחד
יום אחד החליט החייט
להשתובב לו מעט

מחאה
למרוח כמה דפים בעובדות רבות,ריקות תוכן
לומר זו נניח-השכלה...?

יחסים
ציפורנייך מושכות אותי ושורטות
גם ממרחק אלפי מיילים,
נשיכותייך ענוגות ממגע משי.

הומור
וכך מתוך הרהורים ומחשבות
תהיות ושאלות
כישרדנו בתחנה המרכזית
ניגש אליי ושאל אם אפשר לשאול שאלה אישית

מצב
הקיר ירוק והפרפר כתום
הקיר שותק והפרפר זועק

הרהור
אנשים נלחמים, נאבקים, מתעקשים
רק כדי לראות את החיים כפי שהם רוצים.

הרהור
הרבה רגשות
זורמים בנחלי הלב
עוברים בנתיבים בימים
מציפים בלילות את הסכרים.

כמה פצעים היא עוד תוכל לשאת?
כמה זמן עוד ינשימו אותה הרופאים במכונות?
נדמה כי אם ינתקו את המכשירים
היא פשוט תיפח את נשמתה למוות

פרוש כנפיים
והרשה לעצמך לחלום
אל תתן לאף אחד לכלוא אותך
בכלוב המוסכמות
כי אתה היצור הנעלה מכל החיות

גן עדן
אני הוזה את דמותה בכל פעם מחדש.
אותה הדמות, אותו המבט

בדידות
קופסת סיגריות ריקה
וכמה רגשות שמדי פעם זוחלים מתוך האפלה.
מיטה צרה,מילה קרה
שנאה.

שוב הדם הזה מסכיני המילים האלה.
שוב השתיקות האלה כשכואב, כשמשהו פוצע את הלב,
שוב המלחמה לא נפסקת.

געגוע
שריקות דקות
מבית הקברות הפרטי שלי
קוראות לי לחזור.

הקיר שליד התמונה מחוויר
זה שוב הספק שמעיר
גורם לחשוב על הזמן שעבר
איך מכל העיר נותר לה רק קיר

אהבה
לגמוע את מילותייך בשקיקה
להתכסות בחיוכייך כבשמיכה דקה
לחיות ב חנות חרסינה-
לפחד לגעת ולשבור
רק להביט מרחוק.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
אומרים לי שאני כבר מצולקת כל כך וכפופה, שאם אמשיך ככה אגסוס
מפצעיי. אומרים לי שאני לא חיה, שאני מושכת בחוט החיים ועם כל
משיכה מזדקנת.

רציתי להישאר אצלך רק עוד מעט, לשמוע את הקול שלך רק עוד קצת
ולהרגע מגלי הקול השקטים, המרגיעים החודרים לתוכי כמו גלי
הים...
... למה קשה לי להבין שהעולם שלנו לא פשוט , יפה ועדין כמו
שהייתי רוצה שהוא יהיה?

פוליטי
זה לא שהיא לא אוהבת אותם, היא אוהבת אותם בכל ליבה והיא כבר
הסבירה זאת לדוד הגדול והרחוק שניסה לפתור את המריבה. איך תמנע
את האלימות בין הוריה? כל כך הרבה דם ודמעות כבר נשפכו. ומה
היא תעשה?

יומן
תהיתי איך מיום ליום הוא מדבר על זה ביותר קרירות,כאילו הוא לא
מדבר איתי על מוות,על הקץ,סוף כל הסופים, אלא על סתם עוד דג
שהלך. נלקח מאיתנו אבל בוודאי עוד ישוב.

מכתב
הפכתי להתגלמות כל מה שהגדרתי כרע ושלילי בדרך ל... אין לי
אפילו מושג בדרך לאן אני. איך אמרו שוטי הנבואה? "מי מכוון את
התנועה ומי נוסע? איזה מן סוג של השפעה פועל עליי?" אני אבודה.
ואני מתחננת שמישהו יציל אותי מהבית, מהשפחה, מעצמי. אף אחד לא
שומע.

מכתב
שלום לכם חבריי המספרים. עכשיו כשאנחנו רק תיק עם מספר במערכת
משומנת היטב החלטתי לפנות אליכם בדברים. זה הרי הרבה יותר קל
לפנות לקהל מספרים ולא לקהל של אנשים עם אישיות ואופי ואהבות
וחלומות.

רק ליבך לא נפתח אליי. נתת לי את מחשבותייך ארוזות יפה בתור
ספר במתנה ליום הולדתי בשנה שעברה ורק את את קופסת ליבך נעלת.

היכן נמצא המפתח?

איך אוכל לשטוף את הדאגות וקשיי היום-יום במים החמים,
המרגיעים, הזורמים כאשר ישנם את אלו שחודשים עברו וטיפה של מים
לא נגעה בשיפתותיהם היבשות והסדוקות?




אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
היום במקום
לכתוב סלוגנים,
אני אחפש תמונות
של בחורות
ערומות.

יעקב פופק


תרומה לבמה





יוצר מס' 13808. בבמה מאז 26/6/02 5:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לורד זיסו
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה