|
את שירת הברבור
הפכת לקינת הברבור
הפכת
לברווז מכוער
|
אדם לאדם מכונה
אדם לאדם צליל נוקשה...
|
הוא רוצה שאגיד אהבה
שאנשום אותה כמו פרח
|
בתהליך הזדהותי
חיברתי אי-מייל לגופי
|
ארבעים שנה הלכתי במדבר אחרי עמוד העשן
ארבעים שנה של חיי מעולם לא שאלתי
"והיכן האש?"
|
אני צריכה את הנייר
לחוש בחספוס העט
נשבר לי מן הוירטואליות
של המלים.
|
אצבע עליי מרחפת
מקצה הגוף עד קצהו
|
ועכשיו בשעת שקיעה
הכל רגוע
אבל האם שכחת
שהיתה סערה?
|
מתוך קליפת הפרי
פשטה והתהפכה
|
זה החלום, מה פשרו?
זה העונש, מה חטאו?
|
טיפה ועוד טיפה
של נוזל תאווה
על קודקודה , במיוחד בתוך עינה,
כמו בעינוי סיני מרתק.
|
המון חופר בתוך לבי
בעתיקות ארכיאולוגיות של נשמתי
בתוך הר געש של ארכי-אהבה
|
ויהי אור
ומאז לא היה חושך
|
זה לא שהנחש פיתה את האישה,
האישה נתנה בו אמון
והיא נתנה את פרייה
|
יין, מריאן פיית'פול ואני
עטופה בכורסא
ורק הרגל הדקה מציצה
|
כחול, צהוב, כתום,
להבה!
אני מבשלת מילים...
|
מציאות מושכת את גופו הרך אליה,
מרחיבה את זווית ראייתו
|
אתה לא כריסטופר קולומבוס וגם לא מגלן,
בסך הכל הרחבת את האופקים,
את זווית הפישוק שלי.
|
הפרפרים נגעו באש
הצבעים במים
נמהלו חיי
|
השקט שלפני הסערה
מסעיר את הרוח
|
קוקטייל ליקר וקפה
משקר לי...
|
כואב כמו גרפיטי על סלע.
קירות הסלעים צעקו בטבע.
|
ורוח סתווית
העיפה אשליות דרך החלון
החוצה
|
היא מפתחת יוזמה
היא מפתחת עוצמה
היא מפתחת את כל מה שבו
|
יש בי כמיהה לתוגה
יש בי תאות-עצב
|
תסחטי את חייך
תסחטי את חייך, כמו שאני
סוחטת את סמרטוט הרצפה,
תסחטי אותם עד תום,
אל תרפי
|
...והנה אני יושב וכותב את זכרונותי, זכרונותיו של חתול אין
בהם בכדי לשעשע מישהו, וספק בלבי אם מישהו מלבד בני ביתי יעלעל
בהם...
|
|
|
כל מי שנותן את
השואה כטיעון
לזה שאין
אלוהים, לא מבין
שאלוהים בודק
אותו, ויום יבוא
וכנקמה על חוסר
האמונה, הוא
יביא לו את
אורלי וינרמן עם
יעל בר זוהר
וצ'יקי ארד,
לתוך לוח
שידוריי הסתיו
של ערוץ 2!
ואז הוא יראה מה
זה לא להאמין
באלוהים!!!
ב"ה, מחזיר
בתשובה לא
הגיונית, תוך
כדיי ביקורת
טלוויזיה. |
|
