|
את שירת הברבור
הפכת לקינת הברבור
הפכת
לברווז מכוער
|
אדם לאדם מכונה
אדם לאדם צליל נוקשה...
|
הוא רוצה שאגיד אהבה
שאנשום אותה כמו פרח
|
בתהליך הזדהותי
חיברתי אי-מייל לגופי
|
ארבעים שנה הלכתי במדבר אחרי עמוד העשן
ארבעים שנה של חיי מעולם לא שאלתי
"והיכן האש?"
|
אני צריכה את הנייר
לחוש בחספוס העט
נשבר לי מן הוירטואליות
של המלים.
|
אצבע עליי מרחפת
מקצה הגוף עד קצהו
|
ועכשיו בשעת שקיעה
הכל רגוע
אבל האם שכחת
שהיתה סערה?
|
מתוך קליפת הפרי
פשטה והתהפכה
|
זה החלום, מה פשרו?
זה העונש, מה חטאו?
|
טיפה ועוד טיפה
של נוזל תאווה
על קודקודה , במיוחד בתוך עינה,
כמו בעינוי סיני מרתק.
|
המון חופר בתוך לבי
בעתיקות ארכיאולוגיות של נשמתי
בתוך הר געש של ארכי-אהבה
|
ויהי אור
ומאז לא היה חושך
|
זה לא שהנחש פיתה את האישה,
האישה נתנה בו אמון
והיא נתנה את פרייה
|
יין, מריאן פיית'פול ואני
עטופה בכורסא
ורק הרגל הדקה מציצה
|
כחול, צהוב, כתום,
להבה!
אני מבשלת מילים...
|
מציאות מושכת את גופו הרך אליה,
מרחיבה את זווית ראייתו
|
אתה לא כריסטופר קולומבוס וגם לא מגלן,
בסך הכל הרחבת את האופקים,
את זווית הפישוק שלי.
|
הפרפרים נגעו באש
הצבעים במים
נמהלו חיי
|
השקט שלפני הסערה
מסעיר את הרוח
|
קוקטייל ליקר וקפה
משקר לי...
|
כואב כמו גרפיטי על סלע.
קירות הסלעים צעקו בטבע.
|
ורוח סתווית
העיפה אשליות דרך החלון
החוצה
|
היא מפתחת יוזמה
היא מפתחת עוצמה
היא מפתחת את כל מה שבו
|
יש בי כמיהה לתוגה
יש בי תאות-עצב
|
תסחטי את חייך
תסחטי את חייך, כמו שאני
סוחטת את סמרטוט הרצפה,
תסחטי אותם עד תום,
אל תרפי
|
...והנה אני יושב וכותב את זכרונותי, זכרונותיו של חתול אין
בהם בכדי לשעשע מישהו, וספק בלבי אם מישהו מלבד בני ביתי יעלעל
בהם...
|
|
|
'חג מולד,
חג מולד,
חג יפה
כל-כך..'
המנפיש |
|
