|
Why can't we not be sober?
I just want to start this over.
Why can't we drink forever
--------------------------------------------
He wrote me a letter and he wrote it so kind
he put down in writing what was in my mind
I just don't see why I should even care
It's not dark yet but it's gettin' there.
I've been to London and I been to gay Paris
I've followed the river and I got to the sea
I've been down on the bottom of the world full of
lies
I ain't lookin' for nothin' in anyone's eyes
Sometimes my burden is more than I can bear
It's not dark yet but it's gettin' there.
אמא שלי מתקשרת כשכל העולם נמצא בדממת אלחוט, ומחליטה שאני
צריכה לעבור לגור אצלה. יום לפני היא חזרה בטיסה ישירה
מניו-יורק, בדיוק לילה לפני סדרת הפיצוצים שבאותו הזמן הדהימה
את העולם החופשי אך תרשם בספרי ההיסטוריה כאחד המאורעות
הזניחים של המלחמה הזאת
|
היו התהלך כאן מלאך ששמיים שלמים נוצצים מעיניו התכולות,
ראסטות בלונדיניות מרצדות באור השמש נופלות על פניו המתוקות
הדבוקות חיספוס של בוגרים ולהג עולץ של ילדות פשוטה וכובשת.
שפתיו מצטמצמות על סיגריה שגילגל, מציע לי אחת. מספר סיפורים;
היה נשוי פעם.
|
אני יודעת שאני פלרטטנית. יש לי את האומץ המיוחד ואת הנטייה
והרצון הזה לקרבה. יש לי את החיוך המצחקק החצי-מזוייף ואת
המבט החולמני בעיניים. יש לי את הנטייה להסתכל, היכולת לדבר
והאומץ לגעת, כאילו בטעות.
-"לא ידעת שיש לי חברה"
|
בגדי הקיץ עוד מקופלים במדפים
לא זיהיתי אותם
|
פעם אחרונה שהתאהבתי
יכולתי לך, אבל לא ידעתי זאת.
|
מיקאל תסיח את הערפל
מדעתי, שאוכל לישון הלילה
|
אנשים כבר לא מתרגשים
שותים ומנסים לאהוב
לא מתעצמים לחשוב,
לשנות, להיות טובים.
|
לא היה מה לאכול.
עישנו הרבה מכל הסוגים
שתינו קפה דלוח מאוטומט.
|
הייתה לי הזכות הזאת
עד שנידפה ממני הטוטאליות
עד שהבנתי שלא רק האהבה מובילה למוות
לא רק השיגעון
לא רק רצף הבנות בגשם תודעה הביל
הכל
מוביל
|
בגיל שתיים-עשרה נהגתי בג'יפ
בחבל ארץ עשוי חולות רכים
החבלים היו זרוקים במושב האחורי
אנחנו היינו
סתם זרוקים
|
יסודותיה- החלקים האחרים של האמת
כל מחשבה על קירבה- כורתת עץ
ליבי הוא היער המת
|
אבל פיטר פן רצה להישאר ילד לנצח
בארץ לעולם לא תשאל שאלות מיותרות
ותפקידו ברור: לנצח את שודדי הים הרעים
לשנן דברי ימים
לאבד דברי לילות
|
הנשימה לא נעתקה אבל הבטן עוד כואבת
שכבנו זרים, לא עמדת ונשארתי לשבת
|
תמונה בשחור לבן
שלך בין השמשות.
|
המדינה נסוגה
מהחברה.
תנועת ההון חשובה
למדינה, שהרי הון מביא הון
|
ומדוע אקום ואצא ואשב אצל הים
|
התפזרתי עם הרוחות
הקרות, נעזבתי בגבולות
ההיגיון. התאספתי בחום היגון.
|
לא ידעת מי בן אדם
פתאום הייתי צריכה
לדקור בחורה
מספיק חזק בשביל שתתפרק לעפר אם היא ערפד
|
העיניים הכחולות שטוענות לחפותי
יתחננו רק אלייך
|
בזמן הקיא של החומצות הדם ופיסות האתמול,
אל תדליק את האור
את הצמרמורת הלבנה בעורקים אני אתייסר בשקט
אתנקה עד המנה הבאה
|
אתה מאלו חסרי הצלקות
אוהבי הבריות בשתיקות
|
זה האנדרגראונד, זו המהפכה,
זה הג'ינס החדש
|
הקנאה רחשה, בחשה, בין גחלי זימתנו לחשה
הייתה לוהטת ואסור היה לגעת
|
שככו הסופות.
ילד עם אקדח התברר כ
זה שלא מבקש את מותו
|
הנה הבחילה שאפילו הנשיקות בטעם גראס שירים ובגידה לא גרמו
|
ילדים
הוזים צורות בעננים
מציירים כאבים ובריחות
מדומים
לצעקת שמחה בתוך בליל אנחות
להשפלה אחת לבדידות אחת לצביטה לכאב למילה
לא יועילו אלף סליחות
|
לפני מרחק גדול -
תעוזה גדולה,
|
איך שהעזת לטעום עגבניה סמוקה שנשטפה בביוב בעונה שעברה,
וכולם, סקרנים לטיבה, הצטרפו
גם זה שאני אוהבת יותר. חייכתי אל שניכם, כל אחד בנפרד,
בטבעיות (אבל רק למבטו הסמקתי)
|
לא תנחומים מצאתי בטיפה המרה
|
קנינו צבעים.
בחרנו קירות.
|
בחצות גן העירייה הופך
בית בושת של נעורים
|
בימים האחרונים של החורף
אנדוד להיכן שהמילים מתארכות
|
כמה כבר אפשר להיות גבוהים מחובקים ופרודים
|
האדמה מתכהה; השמיים
מתווים צל גופים חבוקים
שמתארך בשתיקה.
|
כשתאהב אותי מהר,
אני אפחד.
כשתאהב אותי לאט אני
אשתעמם.
|
היה הייתה כוכבת, רקדנית, שתיינית מתונה
היה היה אביר רכוב על סוס אבקה לבנה
|
שברי זכוכית, מוכתמים בזיכרון היין,
במתק שפתיך, נשארים חירות
בעודך נכנע, כבד חושים
ומפורר מאצילותך, לכבלי החברות.
בחדר הזה אל תספר לי עליה.
|
אני לא אוהבת מתוך ימים רגילים, לא מאמינה בשעות שעוברות, לא
צריכה רישיון לנהוג, אישור לזרום, ספק להכיר, לא מתמסטלת
מעונג, או כואבת מתשוקה. לא מחפשת בחורים, לא מתקשה למצוא.
|
בשביל מה ממשיכים?
לא איזה מקצוע כזה או אחר.
לא בשביל גירויים חיצוניים במסווה של רגעי אושר קטנים.
לא בשביל אהבה. אהבה דועכת. מכאיבה. וגם אם נשארת, היא
"מתמסגרת"- נישואין, דירה שלוש וחצי חדרים, יצורים מייבבים
שיחליטו גם הם את כל ההחלטות הלא נכונות.
|
במטבח קטן אחר בצד הרע של העיר
יש סיגריות, ציור קיר פינתי, מנורת אלכוהול כניסוי כושל
וכל הגלידה שבעולם
|
שאלת אם אני מתגעגעת? כן. לא למה שהייתי, ולא לאנשים
הקלושים,
הכועסים, היפים במתיקות רעה ומתנשאת, עצובים בשעמום, או
חברותיים עד פשטות.
|
כעסתי, נטעתי בך תקוות עשויות מילים וגבולות נטולי כללים,
כעסתי שאהבת אותי, שיניתי את כל הצבעים בעשן האפור, הזכרתי לך
לשכוח אותי, צדקתי, נתתי לך את האמת: אין לי מה לתת.
|
אנחנו חסרים מתוך עצמנו, אנחנו רגישים מתוך המילים, אנחנו
שואפים אבל לא כדי להגיע לשום הישג. אנחנו נגררים בדרכים
מאובקות בלי לשלם על הדלק, אנחנו נשרטים בדם יבש בלי לשלם על
טעויות.
|
אל הארכיון האישי (79 יצירות מאורכבות)
|
מושב לצים? לא
מכירה.
ליד מה זה?
לא אני גם לא
מכירה
מושב בטיחות
לרכב.
אני קיבוצניקית.
לא
מכירה מושבים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|