|
rose
 
כל ליל - חול הוא מגיע.
לעולם אינו מאכזב אותי. תמיד הוא שם. שנים שהוא שם, מאז שאני
זוכרת את עצמי הוא שם, ותמיד הוא יהיה שם.
|
"הוא אוהב שמפריחים יחד איתו בועות סבון, וגם לראות משאיות
וטרקטורים בכביש ולצייר אותם על הלוח המיוחד שקנינו לו".
בשנייה לפני שסגרה את דלת המונית נזכרה לציין גם שמיכאל שונא
שפניו רטובות ושחשוב לנגב מיד כל דמעה שניגרת על לחיו.
|
"יפתח, וקסלר, בואו מהר!",
עמדתי שם נפעם לגמרי. המום ונבוך מהממצא המטורף וההזוי הזה
שהסתתר לו בממזריות רבה ממש מתחת לאף שלנו, מתחת לבית שלנו.
|
כבר ידעתי שאין לי משהו יותר מדי מלהיב להביא להם, הרי עברתי
מספיק ימי זיכרון בחיי וידעתי כבר שאני באה ממשפחה משעממת-
רומניה פה, קצת פלמ"ח שם... די חלש, אני יודעת, אבל משפחה לא
בוחרים, נכון?
|
כעת אני מחכה לתגובה
אך 8709 יצירות כבר מחכות לאישורו
סתם שתדעו...
|
וכאיילת חן הרוקדת בכרמים
מענטז הוא מול כל משפחת העמים
מתחזה לשה תמים, מתחנן לרחמים
אל נא תשחטוני, אדומים
|
אז ככה זה במפגשים שלנו. מתכנסות, מתווכחות. צרות, יופי,
ענווה, כניעה וצייתנות. עוצמה נשית, שהיא, כך לימדה אותי רחל,
להיות תמיד חלשה ושברירית
|
אני לא נעלב שמשתמשים בי וזורקים, אני ציפור חופשייה, עוברת
מקן לקן, אני נווד. אין לי בית. אני שליח ציבור. אני מביא את
הבשורה החדשה לכל מקום אליו אני מגיע.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
תאומים.
החבר של הבת של
אוסאמה עונה לא
נכון לשאלה "מה
המזל שלך?"
בארוחת ערב
משפחתית. |
|
