|
היא חשבה לכתוב על דברים שירשימו אנשים אם הם יחליטו
לקרוא את הקטע הדי מיותר הזה. לספר שהיא עובדת בתור
מודל עירום או שהיא זמרת או שהיא שחקנית או כל דבר
כזה. אבל במקום זה היא החליטה רק לומר שהיא ילידת
שנה כלשהי, שהיא מעשנת יותר מדי ובעיקר אומללה
ומשתמשת בכתיבה שלה בתור ריפוי בעיסוק. כל השאר-
ניתן להבין ולגלות עליה מהכתיבה שלה.
השמיים מאובקים בתקוות שווא. אני מתחילה שוב להיחנק ולהשתעל
דם, ומחייכת כי עוד יש לי דם בגוף, ומחייכת אפילו יותר, כי הדם
על היד שלי מעיד שעוד מעט אני אהיה במקום שאני מאמינה שיהיה לי
יותר טוב. באמת שאין מישהו שלא סובל.
|
סידרתי את המיטה וראיתי כתמי סקס על הסדין. כנראה מהסקס שלנו
אתמול, או שאולי זה מה שנשאר מהסקס עם שירי, כשהוא בגד בי. אני
בהתלבטות אם זה כואב אבל פחות, או פחות אבל עוד כואב, או שאולי
זה לא פחות בכלל וזה סתם כואב.
|
כתבתי כשאני מעשנת ימינה לחלון ומשמאלי המטבח, עם כל הסכינים
במייבש כלים ששטפתי אתמול נושמים עלי וקוראים בשמי. נו טוב,
מעולם לא התיימרתי להיות נורמלית.
|
אתמול שכבתי עם מישהו בשביל מקום לישון. אני אפילו לא זוכרת
מתי היתה הפעם האחרונה שעשיתי את זה.
זה מוזר, כי לא משנה כמה אני משתנה ומתקדמת, יש פשוט דברים שלא
משתנים. כמו זה שאני מעדיפה לסבול כדי שלאחרים יהיה טוב. זו
הסיבה שזה קרה מלכתחילה.
|
כמה מאיים זה כשנותנים לך מחברת שורות ריקה בשביל שתמלא. דווקא
אז נעלמת לך המוזה. תודה, מרפי. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לשאוף.
בכבדות שכזו, כי קשה. אבל זה בערך כל מה שאני יכולה לעשות.
|
אני לא מכוונת שעון מעורר יותר. אני קמה כשאני קמה, הולכת
לשירותים, לוקחת כמה שלוקים של מים עם נענע ישירות מהקנקן
ומשאירה את הכוס במקרר. חוזרת למיטה. 9:34.
|
"אז... אממממ... למה עשית את זה?"
"עשיתי מה?"
"נו, את יודעת..."
"אין לי שמץ"
"נו, וירה, די!"
"אין לך את הביצים אפילו להסתכל עליהן, נראה לך שתוכל להתמודד
עם הסיבה?!"
הוא בא לומר משהו. שתק.
|
אתמול ניסיתי להטביע את עצמי במקלחת.
|
אתמול ניסיתי להטביע את עצמי במקלחת.
|
לבד לי. למעשה, כל כך לבד לי שאני די בטוחה שאף אחד לא שם לב
שמתתי, אבל כל זה לא משנה עכשיו.
יושבת עירומה מול המחשב של חבר שלי ב-2:35 לפנות בוקר, כהרגלי.
מתה לישון אך בלא הצלחה. הוא עסוק בשלו ואני לרוב שותקת, כי
אני לא רוצה להתחיל עוד ויכוח.
|
אז יאללה - בואי, תנסי גם את. ותגלי שאם קשה לך, אני כאן מחכה
ומכין לך את הסיגריה וחיבוק שאת כל כך דורשת ללא מילים
|
כל כך קל להתאהב בה. הרמיזה לחיוך של השפתיים הגדולות והאדומות
שחצי מפתות וחצי זורקות. וזה בדיוק מה שהיא עושה לך. מפתה
וזורקת. מפשיטה אותך כשהיא עירומה. ואתה זה שמחפש שמיכה.
|
עכשיו אין לי שום ספק.
אני לאיטי מתמוטטת ונחלשת ובקושי מצליחה להחזיק את ראשי
באוויר.
אני שומעת את הנשימות החלשות, מקורטעות, מחרחרות ומאוד מאולצות
שלי שדומות, באופן מפליא, למכונת הנשמה ואני מתחילה לתהות אם
המכונת הנשמה הזאת באמת רק פרי דמיוני.
|
העברתי את ידיי על כל הגוף שלה. אני אוהב להרגיש אותה. ללטף
ולמשש. הרגשתי את שדיה המלאים בתוך כפות ידיי ואת הפטמות
המתוקות והזקורות שלה. היא התרגשה, אך לא כמו שאני התרגשתי.
אני כה אוהב את המשחק המקדים הזה.
|
הכאב חלף,
הסיבה נשכחה,
עכשיו יש רק
שלווה נפשית.
|
עושה לך "נעים" ביד
עם אותן הציפורניים שעכשיו
שרטו אותי עד זוב דם
ולך לא אכפת
|
אכין לך כוס קפה
ונשב על הסיגריה
בזמן שאנחנו מדברים על הדברים הבאמת חסרי משמעות.
|
כשאקבר
אני רוצה להיות עטופה בדגל לבן
לא בדגל של המדינה
שיידעו כולם ממבט ראשון
|
כואב לי הכוס
הזדיינתי יותר מדי היום
אלך לעשן סיגריה להשכיח את הסיבה.
|
הבנתי עכשיו.
הבנתי למה אני דפוקה.
הבנתי למה כולנו דפוקים.
כי אלהים דפוק
|
אני לא מאמינה באלהים.
אני לא מסוגלת.
לא אחרי כל מה שקרה
|
יושבת פה וחושבת כמה היית נגעל ממני עכשיו. מהחולי ומהרחמים.
מתלבטת אם באמת יש טעם להתאבד ולהתאמץ בכלל למצוא משהו חד
|
אני בת 6 שלכודה בגוף של בת 18, עם ניסיון חיים של בת 80. ואני
בת 6 די אומללה.
|
האמת היא שיש המון דברים שהייתי מתה לספר לך, אבל אני לא
אספר.
כמו שאני לא אספר לך על איך שאתה לא נראה טוב בעירום. לא
בעירום ולא בכלל.
|
"נו, לא בא לך עוד סיבוב... ?"
"נראה לך? אני סחוט מעייפות. אני מת לסיגריה. אין, אין כמו
הסיגריה שאחרי"
"הסיגריה שאחרי מה?!" היה משהו? מצמצתי, אולי?
|
אני כותבת את הסיפור הזה כי אין לי עוד מה
לכתוב. אין לי עוד מה לכתוב כי לא נשאר לי כלום. פשוט,
כלום. כל מה שנשאר לי זה הסיגריה הזו שמישהו אדיב
ברחוב עכשיו הביא לי, וגם היא עומדת להיגמר.
|
אמנם, יקירי, אני איתך עכשיו, ואמרתי שאני
מחבבת אותך- מה שנכון, אך איני רוצה אותך. איני
חושקת בך.
|
הרבה אנשים קוראים לי שרמוטה, כי אני בנאדם מאוד מיני. אבל הם
קוראים לי ככה סתם. מי שבאמת מכיר אותי, יודע שאני נערת ליווי,
אבל מי שאוהב אותי יהיה נחמד מספיק לקרוא לי "נערת הערב".
|
אני כותבת את זה בגלל שאין לי עם מי לדבר. לא נשאר לי דבר
בחיים. ואפילו עכשיו, כשאני לובשת שוב את הגופיה המלוכלכת הזו,
אני מבינה כמה אני פתטית.
|
אני רוצה שתציק לי על כל דבר הכי קטן ושיפריע לך, לעזאזל, שאני
נרקבת ושתשבח אותי כמו ילדה מפגרת על כל דבר הכי קטן כאילו אני
הלן קלר עושה אוריגאמי
|
היא היתה שם, עירומה כביום היוולדה, עם כל השנים והניסיון שעבר
עליה.התאהבתי בה. לא יכול לומר לכם אם זו אהבה שהייתי מתחתן
איתה ומביא איתה ילדים. אבל בטוח לא אהבה שהייתי זורק אחרי
שעתיים יחד עם הקונדום המשומש.
|
אני יודעת שיש כמה אנשים שאוהבים אותי ושאולי כואב להם לראות
אותי כשאני ככה, סובלת. אני גם רוצה שיראו אותי כשאני ככה.
זה לא משהו שאני גאה בו.
|
לעזאזל, אפילו דף ועט אין לי. מה, דיכאון כזה, לא תכתבו?
|
|
|
"אל תקלל משה.
מה אמר לנו
אבינו עליו
השלום: מי
שמוציא קללה
מפיו אינעל אבי
אבי אביו"
(הגשש החיוור) |
|
