[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי ונוס מזדקנתאל היוצרים המעריכים את ונוס מזדקנת
אשה
הרואה נכוחה תהליכים בעצמה, ללא הנחות.
בת לניצולת שואה - עובדה שהשפיעה על התפתחותה
כאדם, כאישה, כיוצרת.
אם לשלושה, סבתא לתשעה.
ילידת הארץ (1949)
ילדותה לחוף הים התיכון
ובגרותה בהרי ירושלים.
תחומי יצירה נוספים - ציור, צילום, פיסול באבן.

סדר פרסום השירים אינו אומר דבר על זמן כתיבתם.

חלק מהשירים הם ביוגרפיים, האחרים נחוו בעוצמה על
ידי היוצרת, מתולדות חייהם של אחרים.
כך או כך, משנחוו, הפכו לחלק מהרפרטואר הרגשי
והתבוני.

מודה מראש לכל מי שמוצא עניין ביצירותיי.


המלצות מערכת:

1. שפת הים
  http://stage.co.il/Stories/516263
2. נקודת מפנה
  http://stage.co.il/Stories/530833
3. ימים-של ג'ננה?
  http://stage.co.il/Stories/535861
4. כתיב חסר
  http://stage.co.il/Stories/543744
5. כי-פורים
  http://stage.co.il/Stories/519514
6. בתום
  http://stage.co.il/Stories/572806
7. בציר הרחמים
  http://stage.co.il/Stories/606359
8. ארספואטיקה
  http://stage.co.il/Stories/643502




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
אז מה הפלא שהחברות הכי טובות שלי היו בנים, ושבכלל חלמתי
להיות נוסע סמוי על אונייה ולהפליג למרחקים? שחתירה בחסקה היתה
חביבה עלי יותר מהשעורים של סומפולינסקי? הא? מה הפלא?

מוסר השכל
היתה עטופה בהבעה של חלום היה לה מין חיוך של "פולנייה" שמבשלת
נקמה ואז פתחה ואמרה כממתיקה סוד: "זהו, פתאום אני מבינה. איש
אינו מתעסק עם מטורפים..."

סיפור ילדים
היו לה תלתלים זהובים כמו לשירלי טמפל, וכשדברה טלטלה אותם כך
שריצדו על ראשה כמו כתר, כמו הילה. יעל לא ידעה את שמה. לא
מהשכונה שלה, לא מבית הספר שלה. גם לא ראתה אותה בהסעות של
צביקה.

ארצישראל
מקום מושבי על המדרגה הגבוהה ביותר בסמטה הכחולה, ממש מול פתח
ביתה של הסבתא אסתריקה.

סיפור ילדים
מאמינים?
לא חלם חלומות נעימים
לא חלם חלומות סיוטים וביעותים
לא חלם חלומות כלל.

ארצישראל
היא נתלתה בכל כוחה ומשכה את הידית בחוזקה. עוד ועוד, תוך שהיא
מותחת את החוט עד שהתיישבה על רצפת הקרון, מגדפת את הגרמנים
ובוכה.

ארצישראל
כשסבתא רחלה פרסה את הלחם. הייתה אוחזת אותו ביד שמאל בצמוד
לחזה, וביד ימין הייתה פורסת את הפרוסות בדייקנות כשהסכין
מאיימת לחתוך בגופה. בתוך כך מקמטת את מצחה ומקרבת את גבותיה
זו אל זו וחריצים עמוקים היו נחרשים ביניהן. כל פרוסה הייתה
בדיוק בעובי קודמתה. כמ

סיפור ילדים
נסתי מהחדר, יצאתי מהדירה ועוד שמעתי מאחורי את הצעקות שלה ושל
המלכה האם שדלקו אחרי במדרגות. רק כשיצאתי בשלום מהבניין,
הרשיתי לגולה שלי להשתחרר ופרצתי בבכי.
הייתי בטוחה שעולמי חרב.
בעצם, ידעתי שעולמי חרב.


לרשימת יצירות השירה החדשות
טבע
ציפור של שיר, על הענף הגונח
נביחת כלבלב ופקאן צונח
מוזגים ברעש את השקט בגני.

הומור
אם אגיע, אגיע
אם לאו, אז love

ארספואטיקה
יורדת ימים ללמוד סער
בלילות

סוריאליזם
ולעולם אצא
לדרך
פוצעת כפות

מורבידי
על כס הכתר מחשמל
עודו ממלמל:
"חיה חיים סוערים,
מות צעיר ותהיה לך גוויה יפה".

מצב
עכשיו נותרו החורים
מוארים בתוצרת סין

זכרונות
משב רוח זרה
מכניע סדק שהקפדתי לאטום
מפיל את הספר פתוח
בפרק אחר.

אהבה
"חורף, לא רואים את הצבים" מלמלת
"הם מתחפרים בקרקעית".

כעלי שלכת
נושרים אתמולים עירומים

תחושתי
פירות צבעוניים של ניאון נושרים
ב-220 וולט, ללא טעם וריח מבניינים
מגמדים ומכווצים יישות
בכוח אלים ירוקים

אינטרוספקטיבי
כולה אני,
של רגע של רגעים אחרים שמתו
וקבורים
בין תאים מתקלפים.

גדושה וגאה היא ניצבת
בוהקת, קורנת
על בלימה של עלה

הרהור
מתעוררת בי מחשבה
מפחידה -
אני לא מרגישה

געגוע
רוצה שוב לשחק, אולי
בלי לשבור-
את הכלים.

אינטרוספקטיבי
ברקים צבאו על הסדינים
בתכלת מחשמלת.

נוסטלגיה
לעטר באבקה עדינה תום
של מילים שהפסקת
ללחוש לגופי

אינטרוספקטיבי
כה קרוב
מרחוק
מבלבל את הטבע
של הרים שהתגמדו כשרחקתי.

טבע
הברק מתיך עננים כבדים אל ההר הרחוק.
שאגת אונו מתגלגלת בשצף בערוצי גאיות פעורים
לכנס את הדמעות המתוקות.

קובץ שירים
שלוליות בחצר מספרות
את המטר האחרון

תחושתי
די מקברי המראה של חבורה מזדקנת על סולם
מקרטע בחריקת תווים של זמן
שאינו עומד מלכת.

תחושתי
כל כך כועסת
תבינו, זה הרבה יותר מסתם כועסת-
אני לא נושמת.
בחיי, כבר שעה לא נושמת

טבע
שקטה, רוגעת,
יבשה, לכאורה

קינה
וננגס החול
ונסוג הים
ורחל עודה מבכה
בנים בתמרורים.

מצב
עד אעלה לשכב איתם
בזיכרון עולמים -
עד אשכח.

אינטרוספקטיבי
ובא חשוון
קר.
כל כך
קר.

יחסים
אבני מלים
שותקות
גיצים לוחשות
ללפיד

ארוטי
אחר כך
אנחנו קצת מתים

ארספואטיקה
ראיתיה כותבת מלוא קסת.
דמעותיה משחירות
על קצה הציפורן
האובדת בין שורות
לבשורות.

אינטרוספקטיבי
החורף שבי, טרם פג
ואביב בשבילי המרוצף
מקשט בלבנינים מרפרפים
מתיז ניחוחו

ג'ננה
זה בגלל הימים המהבילים של ראשית הקיץ
הרוקדים על הכירה של השכנה, שהקדיחה
את כל ה(ב)(ר)(נ)(ח)(ש)ים
מוצצי חלב לשד

טבע
פג'וייה בשלה צונחת בקול מרוכך
מצע אדמה רטובה ממתין

שואה
התרוצצה ילדותה
הצוחקת
בוכה

אינטרוספקטיבי
בבוקר בעודי לופתת
מטאטא
מועכת שערותיו אל מרצפת

הרהור
ניזונה משמועות
על ציפורי גן עדן

קינה
שרה את שירך בדום
האובד בשביל הנשמות.

גורל
שיקויים ונאדות פרחוניים
קשורים, מתנדדים לצדדים

ארספואטיקה
לפתע פוגשת במילון
רעה שלה משקל מושלם
בלי פסיק.

ארספואטיקה
את מואשמת בשיבוש דרך
לבית ראשון שהיה לי לזרה.

אינטרוספקטיבי
בעבורי הטבע שר
בעונות מתחלפות

אלוהים
טיהור הרוח
מראה לתוך גופך
מחשבות

אהבה
ובלאט מתגלמת

מצב
מרפקים ננעצים בשולחן דביק
תומכים שפה רפה אל סנטר טובע

טבע
רוח סתיו
מסרק בלורית צמרת
משתובב בין בדים

קצרצר
קשובה לחלומך
לקצב הסתור של נשימתך

אינטרוספקטיבי
בודה בדיות
שפופרות סחוטות
אל תוך בדים מתוחים
בצל בדיו של העץ השתול

אהבה
כשתינוק בוכה
ואיני יודעת למה
משהו בי מתבקע
לבכות אתו.

חלום
התעוררתי אליכם
זרה.

מצב
פיאנו, פיאנו.

ארספואטיקה
אור דהוי זוחל במרווחים החשוכים
מחייב למצמץ בעיניים

אינטרוספקטיבי
אדמה נעלמת בשלוליות
דרך אובדת, מדרך אין.

הרהור
ובסיום
נפערת בי תהום
הומה בריק

הרהור
והדרך המתבלבלת לי בין.

אינטרוספקטיבי
ואני מטיילת על חוף ללא-מבטיחים
שוחקת בלותי

אהבה
להעמיק קמט ישן מקועקע
במחט זמן
כרות

אינטרוספקטיבי
אדי ריחות של הרמונייה חריפה
משקרים לי.

הם מתו וחיים בשבילינו
אנו מתים לעיתים בזיכרונם

וידוי
תקוה -
לסיעתא דמשהו
שאולי כבר יקרה...

תחושתי
עולה
מלהבה אדומה
המרצדת, ברגל גסה, על עור חלומותיה הכמוסים

שואה
לא קשה לשאתכם ממקום למקום
גם לא בידי הברירה.

חלום
ואבצע המצע הכשרה
לחג וחולין בנקבים.

אהבה
ייתמו תשעה
חבל יותק משלייה.

הגות
הרגשות מנוצחים בסולמות אחרים

אהבה
גם בעיניים עצומות
אתה שומע

מצב
על כל שעל
אגדות רקומות זהב
פורמות במחט מציאות

מקום
מגששת דרכי על אבנים
ויוצקת עצמי בין הבתים הנצמדים זה אל זה בקריצה

מצב
ילדים שלא חולמים להיות גיבורים
זה לא סרט
וזה לא עובר כשמדליקים את האור
וזה לא עוזר כשמכבים את המקלט
במיקלט.
גם לא עובר בעיר מקלט
הם לא חולמים להיות גיבורים -
הגיבורים

אינטרוספקטיבי
נגעתי במשהו
בך
מפחיד

שיר ילדים
עד שיום אחד
אפור, צמיג ולח
במיטתי נותרה גומחה

יחסים
האישון המתלכד בשחור
מסנוור אותי

נטלתיה מעדנות תחת הסכין
פרסתי לדקיקות את עוביה

מצב
לא, אין זה היורה
אמר החזאי
ועבר ל"חסויות".

הייתי כאן

בחיי האחרים נשבעת

הרהור
ככל שהדף מתמלא,
השורות מצמצמות רוחים,
השוליים היפים נעלמים
האותיות מתעוותות

דיאלוג
מכירה את השמש הזו.
משרכת קרניה
קורצת זהב פיתוייה -
אינה מחממת.

אהבה
חמישים ועוד
עוד סופרת זליגות.
אהביני כך,
כזאת
אחותי -
אחותי.

שכול
נמלטת מהצריבה אל הגשם
להשקות הרהורים
לצנן את הלהט הנובל.

הלל
ביום קיץ, לוהט ככבשן בצער ציר,
ילדה-
נס גדול.

שואה
כמו הסכר הנפרץ
קורא באוב את עוצמות כל השמות
וקורם אותם לצללים על קירות

מינימליסטי
חשתי כי אין אדם מובן
אלא במערומיו.

אינטרוספקטיבי
את כל העצב המתגולל בשולי הדרכים
אגרוף ואקבור בשלולית הנקווית

אינטרוספקטיבי
אלפי מראות בערימות מראות לי אותי שותקת.
שותקת כמו היבשת השחורה והמדונה.
שותקת כמו ששתקתי פעם.

אהבה
מודאגת, תוהה אם אתה אוכל
האם אתה ישן

תחושתי
"כשר, כשר"
לוחשת לעברי אישה מן החוף.

ג'ננה
אשכב עד מתי, אצא כשארצה
אזין את קרבי בקלוריות גדולות

כמיהה
האי-שם ממתינה בנחת
גיזרת הזהב
לשעה

טבע
באור שלישי
זרח היום מפני החשך.
ימים קראו אלי
ובאתי.

אינטרוספקטיבי
נעצי תרמילך
על וו
להפסיק
את השיט בארץ מכאוב

מצב
שולח לשונות מקלעת קצף
ללקק בלאט את החוף של הבוקר.

גורל
נקשרות בשפד"ן
ומתעבות בעננים
הלא מתגשמים.

ביקורת
שזופה מבוהק ניאונים של קניונים ממזגים
מזמינה אותי, לעוד עבודה בעינים הזחוחות.

קצרצר
סוערת בבחישה
הממתיקה
ומקררת.

אהבה
זאת אדע מאז ברוח חזיתיך לראות עזך וכבודך
וידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני-
עוד מבעוד אהל מועד - הבשר.

ג'ננה
ואלוהים שלי בסלון
מזעיף פנים

גורל
אני צלול בעולם אפל
מגשש את הפחד
בפחד
לומד ללכת אחרת.

אני שלך

כל עוד גשמים ניתכים על אדמה

להרוות רגביה הצמאים להנביט זרע.

הגות
איני מחפשת דבר -
מופקרת, לטובו של קוצר הראייה.

ג'ננה
שכחתי משהו?
בוודאי
את השכן האלמן להזמין.

קובץ שירים
חסרו לי כתמים של צבע.
בדיוק כשחשבתי לשתול פרחים
החלה שלכת לצבוע.

הומור
תנאי להמשך הלימודים:

1. קישור לדף היוצר של המורה
2. כניסה לדף של כל התלמידים שמלאו הדרישה

זכרונות
חולמים את הרוח
המעצב בהם גלים של פריכות.

כמה רחוק צריך לנסוע

כדי לאבד את עצמי

ולא לדעת

רק לקצת

ולחזור?

חלום
קורנת במותי
את שלא בחיי.

יחסים
מדוע קדרו רואותייך
צללו ריסייך אל לחי שמוטה
כגוזל מסתתר בכנף

מצב
עלומיי שאבדו בחולות
מסתתרים ביערות

טבע
רחש שוקט, נודם
קולע שעת ערב בקרניים
אחרונות

וידוי
צורבת קליפות
שקרים מובטחים.

טבע
ואני נעתרת -
מרחמת אותם בשייריי המתמעטים
מסירה

אהבה
שם -
בין קפל לגוף
יתפעם לחיים ליבה הקטן.

אינטרוספקטיבי
במראה המעורפלת
נובטת בי דמות
נבהלת -

טבע
פונים זה אל זה זועמים
יוצאים אלי קרב, דוממים.

מצב
יושבת בפתח הבית
מנסה לחלום עתידות שנתקררו בקפה.

אהבה
אני במזרח
סורגת מחשבות
פורמת פקעות בפחד

מצב
יש ימים בהם לא טוב שאקרא שירה

שואה
תמיד שנאתי את ימי ההולדת שלי.

ג'ננה
בביאת-ימים
וביאת-משיח לא נוחם.

חלום
הנה אני באה
משילה מעלי הבלי-הבלים

סוריאליזם
על סולם לא נכון עומד מלאך
ונוקב את ההר

מצב
ואני כובסת ואינני תולה
זוממת -

אינטרוספקטיבי
נוסעת למרחקים ארוכים
משנה עצמי במחלפים
לכל אחת ממני רק דרך קצרה

אהבה
אבעיר אש בחמוקי
כדי שארגיש אותך

תחושתי
כששקט בוער בין הסערות
נחרתים שבילים בקרקפת

וידוי
ואבוי למיטיב להעמיק
חדור, לגשש ולחקור-

ג'ננה
לא רוצה יותר
מוזיאון בסלון

מצב
ליל שימורים סחט מקסת
דימויים חבוקים.

יחסים
לא-
יותר אל תביט בי כך
בבקשה-
לא כך.

אהבה
חיים לובשים
לפשוט צורה.

יחסים
אז אל תנסה לפרש לי
מחוות

תחושתי
בפנה בגן: קפה, עוגה ופירות -
העונה שאינה יודעת את שמה, מנדנדת.

הרהור
לו הייתי קרן אור לבנה, למנותקים,
באפלת בור האהבות הנכזבות.
לו הייתי שחר, הנפרד מליל,

מצב
לונדון סוערת לי בחוץ

חלום
אינני מבדילה עוד בין הגיצים הבורחים
לפרפרים הנמשכים אל האש.

תחושתי
הרים סדוקים
יונקים את שיכר הגבורה המרוטשת
ללא חשבון
על הדרך לא דרך
זרה

קינה
בלילה ההוא, כל הנוגה רכן להידחק
אל המחילות-

שכול
אבל עודני מקפידה בלבי
ללטף בדקירה
נצנים שקפאו באש

ארספואטיקה
כמו לדחוק במלים
שכל הזמן בידן
והן משתוללות
בבית

קצרצר
אהיה הכישוף
המצלצל בלחישה

טבע
אוצרת בי מראות.
מחר-
עוד יום.

ארוטי
נפתח המקור הלוהט במכתש
מגיר את הצוף הזהוב.

אהבה
את הזמן עמוק בגרון.
ואני בצללים המברכים על האסור
רואה אותי בחלומך

תחושתי
היא מלקטת אותן לתוך קפל
בשמלת הפרחים הקמוטה
פנינה, דמעה ועוד פנינה.

בשלולית -
עכורים.
מתחבאים במראות.

אהבה
אינותכם נוכחת בעוצמת הבדיחות הזולגות,
מתפשטות, מכתימות את המפה על לחיי הקמוטות.

הרהור
שעון החול שלי מתקתק מקודש לקודשו
נעלמים הימים בין

עצב
בתרמיל -
שקרים מתקפלים
חבלים עם קשרים

חלום
אלא שכל יום בזמן הלא-מאובטח
אישרר ידיעה שניחשה
כשווריד בצוואר רקד, לקראת
כשיד שידעה הושטה, אל

מצב
שוב סתיו בגינתי
בוהה בזגוגית המלוכלכת בחלוני
תוהה, ערפילים נחתו בגני
או שמא עיניי המלוחלחות.

יחסים
נאלמת.
פעם יכולתי לשמוע אותך היטב

קינה
בבית בו גרת אתמול
קמת מתה לבקרים
עיוורת לזריחות

אינטרוספקטיבי
עיניים חדות
מאות נשקפות
דוקרות בי מאלפי סדקים.

אכזבה
את הקוצים
שהותרת תחת עורי
אפלה ברכות אצבעות עירומות

טבע
הזקן ממשיך להכות בשורשיו
לרשת את הגן בפיתוליו.

[השכנים, כבר מזמן, גדעו, ניסרו והכינו ספסלים].

"אל תשקי אותו!" אמר הגנן בצחוק משופם.
"את חושבת שהוא מחכה לך
ויונקותיו כבר מזמן מרוות עצמן בכנרת".

תחושתי
"כל לגימה שלך
מצמיחה נוצות על כנפי"

מקום
איך זה שוילון לבן נראה שחור
מבעד לאור המבליח בין החורים.

ג'ננה
לפקוח עיניים, לראות את עצמך באור העיוור
לכתוב לעניין ושלא
לקרוא את שלי ושלו
למחוק
הרבה מחיקות מעידות
קשות, חצובות כסלעים.

טבע
ברכות
צורה וגון
מספרים בקושי
תלאות.

טבע
מחייכים הטרשים כשעין הים
קורצת, מבליחה בין צפרירים

זיכרון המתפוגג לכתמים של זמן

ארספואטיקה
מפשיטה ריהוט
מוחקת קישוט
קורעת חלונות
נועלת דלתות.

הרהור
מנגינה שונה בקצב תוססת
באי-הבנה
חופרת ערוגות של בלבול

נוסטלגיה
עצובה אספה את הבד
בין אצבעותיה הקטנות

עצב
הפח השכונתי מדיף
את שהריח כה טוב, אתמול.

טבע
משתאה סמוקת פנים
מביטה בנקישת שיניים בנסיגתה המהודרת
בעוד החושך העצל
מזדחל

נוסטלגיה
עראבסק, פלייה
סיבוב ועוד סיבוב

קצרצר
לפרקים
כשאני מתעמקת בו
מתהפך, מהתל

שכול
כשגייסת כוחות מילואים
באתי אלייך חמושה באהבה

מצב
מאחור שותקים בקול צורם
את המשקה הצונן בכחול
תוחבים את הידיים הרטובות
לעננים הכבדים שהצטברו על הכוס.

געגוע
קושרת סיב אופטי נקעדי
סביב צוארי הלח-
מתקוונת אלייך ממרחק.

קצרצר
אחח
אויה, אויה
הוא נותר
אדום.

הרהור
בעוד התוך המתין לפה, יד גסה תלשה
קרעה עטיפה
קימטה
והשליכה.

עצב
כשדמעה על ריס
תולה עצמה-

מצב
ברעם נופלת אש
ואינה מעירה אותם
מחייכים אל ניצחון.

ערפילי
'ניצחת איתי הכל'...
מתנגן אצל השכנים

מצב
היא ניצבת
בין שלולית לים
בין ערביים למצוק

ארוטי
הפיתוי נעוץ בפטוטרת
להדיח אל פרי

עצב
כהרף בא
פגע -
ללא הגה
וברח כלעומת

גורל
בטרם היית
אני כבר אישה
הייתי

אהבה
בקמט מצח
בעיוות שפתיים מחפשות
אני רואה אותך, גור-אדם, רואה אותי

נוסטלגיה
חפרתי עורקים ונימים להכיל את הגודש
שזלג אל צעדים מהססים

מצב
הר התלושים

אהבה
נור אעלה בתנור
ואין מפשיר.

כעס
עצובה ומעוצבנת על עצמה וזולתה
תריסים משפילה, נאטמת באפילה.

מישהו צריך עבר?

שרידים של עתיד צריך

אולי, להפקיד בתכנית עם ריבית.

מינימליסטי
מחר
עד יחלפו כל האתמולים

קבעתי פגישה
עם עצמי-
הגעתי בזמן.

אינטרוספקטיבי
בתקתוק אין אונים
עובר ושב
ועובר חלילה
בכיוון ההפוך למחשבות הרצות ומתנגשות

וידוי
אחרי כל עיקול בחיי
ניצבת אומללותה בכאביה הנרקוטיים

אהבה
עוד בטרם קיץ
ערפילים של מלמלה לבנה נוחתים ברכות
לצנן את החושך בפנים

ופלא לי
במופלא

אינטרוספקטיבי
ואז אני מבינה
יודעת-
רזי שרשים מושכים בי מטה
מטה אל מתחת לאדמה השחורה
בארץ ששרפה את יושביה.

אהבה
לו רק יכולתי לשמוע
את שאת רואה

חלום
דקה עדינה מתופפת פעימות
בעורקים דרוכים כקשת.

מצב
בחלום ישן רכוב פרש
על סוס מכונף.

נוסטלגיה
לא זוכרת שנשמת
אני לא.
ניחוח ה"טבק"
הפריח פרפרים

מקבר
את שפתיה מחיכת
טורפת לאידה
מלחלחת

מחאה
כשלפתע מולי זרה גמורה
לובשת דמותי, מדברת שפתי
דחוסה בשמלת כותנה קלילה ומתבדרת
שלי
מדיפה ריח פריחה קלה
שלי.

מקום
על הסוכה דגל אדום -
מציל
צללים שחורים

יחסים
נאנח המדף המאובק:
"קחי, קחי את כולם, גם את אבן שושן.
הם כבדים.
אין לך פרחים?"

ייסורים
אנחת רוחה בשן ואין
יצאתי לחפשי.

מצב
הבו לי שיר שמשיל את הסתיו
שיר שיצמיח ניצן

קובץ שירים
הרפי משדי
מברכי
מזקיפות קומתי
מגמישות צוארי.

אתה ישן את נחירותיך המוכרות
והקולות מבלבלים
את הצללים

אהבה
לעת ערב נגיע בחיבוק שותק
נפקח את גופנו לאיוושה מעורבלת ברחש אדוות

אינטרוספקטיבי
בנשיקה אחת
צורבת
חתם את המילון

רק כוכבים מדליפים

מתמזגים בפנסים

הרהור
זרמתי -
בחזרה אל הלוע.

ייסורים
תפילה וקללה תשא ברחמיה
לשוב הבת כלה בלבן

יחסים
הרעות -
אפר המרפד את מעוננו

הרהור
רמשים כותבים קורותיהם
ונעלמים.

הומור
היפוך לפנים
לאחור
מתיז לחלוחית קורצת
וחייכנית.

טבלתי באודם
אדמתי כרצונך

הרהור
כוכבים מתקשרים בקרניים מפתות
מאחזים בעינים מנצנצות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סוריאליזם
אתם תנשמו אותי עמוק
תשאפו אותי בשאט

ביתספר
היא זוכרת את היותה נסיכה.
את שש השנים הנפלאות בהן הייתה נסיכה.
את הימים שהיה מותר להיות סתם סקרנית.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
פיסול
אל היצירה
פיסול בחלוקי נחל

פיסול
אל היצירה
סיתות באבן ירושלים

תחריט
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה
כשהעיניים בגובה הרגליים

גלויה
אל היצירה
מוזר ומעניין
מישהו לחש לי שגם בתל אביב היה כזה בית קפה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע
אל היצירה
תראו איזו נוכחות בצל:)

חוף ים
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

תשליל
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
להציץ ולהשתקף

צמד תמונות
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
צבעי מים
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

רישום פחם
אל היצירה

שמן על קאנווס
אל היצירה

אבסטרקט
אל היצירה
לקה על בד

רישום
אל היצירה

שמן על בד
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

אבסטרקט
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

אבסטרקט
אל היצירה
ניסיון להפיק צלילים ללא מכחול

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
עיבוד דיגיטלי
צילום : אוטוש




אל הארכיון האישי (110 יצירות מאורכבות)
לא ידעתי שלאבא
יש
קופירייטר...

ישו.


תרומה לבמה





יוצר מס' 51765. בבמה מאז 12/6/05 17:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לונוס מזדקנת
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה