|
ראיתי אותה לראשונה במקרה. אני זוכר את אותו היום יותר טוב
מאשר אני יודע את היום, למרות שהיה לפני שנתיים וחצי. אלוהים,
עד כמה דברים משתנים, איך שהכל יכול להתהפך תוך זמן קצר...
|
עמדת מולי, היינו שנינו אחד מול השני- אני ליד דלת הכניסה
לבניין, ואתה כבר ליד המדרגות, עוד צעד נוסף ואתה הולך לך..
הולך לך מכאן. הולך.. ולא חוזר יותר.
|
ישבתי ובהיתי בגלים, ויחד עם כל גל שהגיע לכפות רגליי וחזר
חזרה, כך התמלאתי בכוח ושוב איבדתי אותו. אני לא זוכרת את עצמי
בוכה, אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבכיתי. פשוט לא
יכולתי יותר. הרגשה שלעולם לא אוכל לתאר.
|
כל לילה יש לי סיוטים. לא בגללי, בגללה.
כל לילה אני שומעת צרחות, לא מכאן - משם.
כל לילה אני מרגישה כאב, לא שלי, שלה.
|
זה כמו חברות בביצפר, שאחרי שיש להן סוד משותף, החברות בניהן
כבר מיוחדת יותר, חזקה יותר. אולי אנחנו לא ילדות קטנות בגן,
אבל הרגשתי אותו דבר.
|
פעם היה לי חבר פרפר, חבר פרפר מדהים. התחברנו במקרה לגמרי,
ומאז לא עזבנו זה את זה. היינו חברים טובים תקופה ארוכה, תקופה
ארוכה שלצערי באה אל קיצה.
|
I close my eyes
And I try to think
What could happen if..
|
למרות שאותך אהבתי המון,
חוששת אני שכאן זה צריך להיגמר,
נראה כי אליך זה יהיה מכתבי האחרון,
ולכן אכתוב את כל מה שהיה אמור להיאמר.
|
הבטחתי לא לכתוב לו יותר שירים,
אלוהים, תן לי כוח לעמוד בהבטחה!
|
אם רק היית מביט בי,
ורואה עד כמה לי נמאס,
אם רק היית מבחין בי,
ורואה את לבי שכבר נמס...
|
את אומרת שאותו את כבר לא אוהבת
אבל בגללו את כל פעם מחדש מתעצבנת
ממשיכה לכעוס, שוב מתאכזבת
ואני מתבוננת בך מהצד, ושותקת...
|
ואם יהיה דבר עליו אתחרט פעם,
הוא לא על שאהבתי אותך
|
והבכי יתמוגג בי בפנים,
והעצב יחסם עמוק,
והקנאה תתחבא שם איפה שהוא,
ואני אהיה בסדר...
|
זה הלב שבוכה, זו לא אני
זה הלב שכואב לו, זו לא אני
לי לא אכפת שאתם יחד...
זה רק הלב שלי...
|
חיפשתי אהבה,
חיפשתי אהבה אמיתית,
רציתי חבר,
חבר שיאהב לתמיד.
|
אני רוצה לשבת ולהסתכל עליך
לא רוצה שתדבר
רק רוצה שתסתכל עלי חזרה ושתבין לבד
לא רוצה שתגיד מילה
רק רוצה שתחבק אותי חזק
|
הרבה זמן אותך אהבתי,
ואני יודעת שזה לא יעבור מהר,
חבל שרק עכשיו הבנתי
שאני באמת צריכה לחפש מישהו אחר
|
וואוו... ממש שינית אותי...
לא תיארתי לעצמי שאכתוב למישהו כל כך הרבה שירים...
שאקדיש למישהו הרבה שירים מתוקים...
|
נשיקה אמורה לחבר בין אנשים, לא?
אז איך בינינו היא הפרידה?
נשיקה אמורה לשמח אנשים ,לא?
אז למה ואיך זה שאותי היא העציבה?
|
אין לי מושג איך לתאר את מה שעכשיו אני מרגישה,
שנייה אני מרגישה חזקה ושנייה אחר כך הילדה הכי חלשה...
|
והנה עוד יום שאני יושבת ומחכה,
מחכה לבוקר של מחר,
מקווה לראות אותך מחייך ומאושר,
אני מצפה לרגע בו אגיד לך שלום,
והנשיקה שתתן לי כבר לא תהא רק חלום.
|
אבל את הדרך הביתה אני אוהבת. אני נהנית מכל שנייה- מהשקט!
מהאנשים המהלכים להם, מהציפורים, מהנוף, מהעצים. ועכשיו,
בחורף- אני אפילו נהנית מהגשם- מהריח שלו, מהשלוליות. אני, עם
עצמי, אף אחד לא מסתכל עליי ואף אחד לא חוקר...
|
זה לא שהייתי לפני הסמינר כבר בקרשים, הייתי מתחת לזה. נשמתי
מתה, לא הכרתי את עצמי ואחרים לא הכירו אותי. כל מי שהביט בי
ראה שמשהו עובר עליי. אמרו לי שהעיניים שלי מדברות לבד,
שהעיניים שלי עצובות.
ידעתי שכשאשוב, הכל יחזור לקדמותו, לבכי, לייאוש, לרצון למות.
|
מוטב לי עכשיו לצאת מעולם האשליות ולחזור לשגרה, להוציא אותך
מחיי ולהמשיך הלאה. כך כולם אומרים. נהייה לי כבר פיצול בגללך,
כל צד בגוף אומר משהו אחר. כאילו אני רבה עם עצמי, מתווכחת מה
כדאי לי לעשות.
|
זה מגיע לך! אחרי העוול שאני עוברת ועברתי בגללך, זה הדבר שהכי
ישמח אותי בעולם! אני רוצה שתמות! אני רוצה לרצוח אותך! לראות
את הדם המגעיל שלך נמרח לי על היד, ואז אלך לשטוף אותה, אוריד
מעליי את הגועל ואתנהג רגיל, כאילו לא קרה דבר.
|
|
|
אני מקווה לגדול
ולעשות הרבה
פקה-פקה.
אפרוח ורוד
בדרשת הבר מצווה |
|
