|
אני כותבת את הפורטרט של הבחורה שלפני שנייה עמדה מול המראה.
היא עמדה שם מהבוקר, לפחות תרזה קצת, כי היא שכחה לאכול
ולשתות, לא יזיק לה,ככה היא תיכנס יותר בקלות לדף שלי, לא יהיה
הרבה מה לכתוב.
|
שרידי ערפל לא מורגש
מחייך ללא פנים
טורי פנסים עמומים
|
ואבא שלי את המחק
הטוב ביותר בעולם
שמוחק מילים אפילו בדיו
אפילו, אפילו בדם
|
שכל שאנו יודעים הוא
לדבר או לשתוק על אהבה
אין מתווכחים רק מעלים שאלות
|
אך בעיניך שקיפות מוזרה
העולם מהבהב, מרפרף ונכבה
|
הכוכבים, פארודיה לחושך, נעים
שוב לאיטם, ידיי מרפות מהאחיזה
בגורל, פארודיה לעולם. ונופלת
נפילה ארוכה ומתמשכת
|
אך לב המחשלים
מונע בלהבת הנקמה
צורבת בפיתוחי המתכת
השומרים על שפיותה
|
נשקי אותי
גאלי אותי
הרגי אותי. עכשיו
|
כולי קישוט
ושמלות ומלמלות
ונעליים לוחצות,
כך לעולם לא נגיע
לפסים אישיים
|
פרפר קטן
ניסה להידחק בחזרה לגולם
|
|
|
בעולם זה שבו כל
הקשר בין אנשים
מתנהל דרך
צ'יפים קטנים
במכשירים
אלקטרוניים, אין
דבר יותר אבסורד
מסקס. |
|
