|
היא דודה. היא בהחלט כבר דודה.
אולי זה מפתיע, כי היא כותבת מתוך הילדה או הנערה
שהיתה פעם. אבל במשך הזמן גם קול המספרת שלה נוטה
להתבגר.
ומה שקרוע בה - אי אפשר לתפור
ומה שקורע אצלה - גם זה יעבור
"זה קורה!" אני צועקת.
"נטורליך!" עונה לי היינריך בגאווה.
"מתי אני אקבל את אבן החכמים שלי?"
"או, אוהו!" מרים היינריך את עיניו לתקרה.
"למה מה? היא לא תהיה מוכנה היום?"
|
הדודה נחמה מצאה פתרון יצירתי. היא החלה לפתות את הדוד אהרון
בארוחה דשנה בכל ערב בשובו מהעבודה. הדוד שאכל ארוחת צהריים
מלאה במסעדת השוטרים, לא הצליח לעמוד בפני הצ'ורבות המלאות כל
טוב של הדודה.
|
אמא אמרה בפירוש שצריך להיזהר מזרים. זו הסיבה שלא אמרתי לאף
אחד מהמבוגרים כלום על השיחה שהיתה לי עם החוטף, שלא יגידו
שהכל קרה באשמתי.
|
היו שמועות על חתולים שגודלו בתוך בקבוקים קטנים, אך קהילת
האינטרנט הזדעזעה כל כך מהרעיון, שהיו חייבים להכחיש את הכול
ולשכנע את כולם שזו היתה בסך הכול מתיחה אכזרית.
|
הקדמה:
כשהייתי קטנה, הייתי יושבת לרגלי המבוגרים, משחקת במשהו
ומקשיבה לשיחה שלהם באידיש, אבל כמובן שלא הבנתי דבר. כל רגע
הם אמרו: "דריקר". אז שאלתי את אמא שלי מה זה. היא אמרה
שהכוונה ל: "דער עיקער" = העיקר. לפיכך הנחתי שהם נוטים לסטות
מהנושא לעתים די קרוב
|
היינו שרועים על הספה שבמשרד שאותה פתחנו למיטה זוגית כשאלישע
שיחק בתנוך האוזן שלי וסיפר שלאורך כל ההיסטוריה התרחשו
מיליוני שגיאות. אלה עלולות להסיט את האנושות למסלול שאינו
רצוי להנהלת הגלקסיה ואף לגרום לסופו של המין האנושי.
|
רעיונות נועזים נולדים תמיד בשפלה. זאת משום שבמקום שבו אין
גיוון של צורות נוף שיגרה את הדמיון, יוצרים אנשי השפלה נוף
פנימי ופנטזיות גדולות. הם חולמים ושאיפותיהם מרחיקות מעבר
לאופק, רוחם מטפסת מהמישור להרים, רוצה לרדת באוניות ולצאת
ולחקור יבשות
|
הנוכחות מתחילה לאבד סבלנות ומעבירה לי מסר ברטטים עצבניים:
"היי, תחליטי כבר, אין לי את כל היום. את הרי לא היחידה בעולם,
את יודעת, יש לי שטפונות בהודו, אלפי אנשים שצריך לטפל בהם."
|
יש לדובי אוסף ענק של מוסיקת ג'אז. הוא משמיע לי את אלה
פיצג'רלד. באותם רגעים אני רוצה לקפוץ מהכורסה, להתקרב אליו
ולתת לו נשיקה. הוא יושב מולי ואני מתביישת.
|
מאחורי הדלת הסגורה אני יכול להיות רע כמה שאני רוצה. אני יושב
על מעקה האמבטיה ומזכיר לעצמי אחת לאחת את כל הפשלות שאני עושה
כל הזמן, ועד כמה אני כשלון. שאני מאכזב את עצמי ואת ההורים
שלי ובמיוחד את דנה.
|
כמה גלים רכים עוברים בזרועותיך בעדינות,
מתהפכים כמו מעיל שנלבש על צד שמאל
בטנתך נחשפת, מבריקה ממשי ורדרד
|
כהוקרה,
הוא הביא לה תשורה,
תבשיל בקדירה.
שלל כופתאות בצק -
שמילויין מוטל בספק -
וברוטב.
|
השיפוצניק השאיר לי פטיש חמש קילו
|
הלוואי שתפגוש החולמת את הנחלמת.
הלוואי שאתעורר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ביצה קשה היא לא
קשה, היא
צמיגית, וביצה
רכה היא לא רכה
היא נוזלית.
והגרעין הקשה של
החיזבולא, הוא
לא קשה הוא
צמיגי.
דב נבון, מתוך
אחד המערכונים
הגאונים שנכתבו. |
|
