|
שוכבת על דרגש העץ
בביקתה העלובה
מבעד לחרך הצר
מביטה החוצה אל עולם אכזר
|
והם מביטים באנשים העוברים
עוברים כשיירה
מלווים את מי שהיה פעם צועד יחד איתם
ועכשיו נישא על כתפיהם של ארבעה
|
חצות היום כחצות הליל
השמיים סוערים
הרוח מכה ללא רחם
עננים נוגעים לא נוגעים
|
גוהר מעלי כמו בהמה מיוחמת
וכואב לי
רומס אותי כמו עדר במנוסה
ומכאיב
|
אני שקופה.
לא רואים אותי.
אני יציר דימיון.
פיקציה מהלכת.
חשובה כעלה נידף ברוח
כגוויה סרוחה מהלכת עלי אדמות.
|
הוא מפשיט אותי במבטו
אך לא עלי הוא מסתכל
הוא פורע את שערי
אך שערי קצר מלפרוע
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
