|
בעל עמוד זה הנו אדם מסויים.
מזה שנים מספר הוא עוסק בדברים , מתגורר בכל מני
מקומות , חווה כך וכך אהבות ומאושר מכהנה וכהנה
אושרים קטנים.
מעולם לא עשה את מה שלא עשה , לא מתחרט על מה שעשה.
מבחינתו אם תמשיכו כך , הוא לא יעיר...
רוצה.
הוא נזכר איך דוד בוריס גסס בבית מסרטן ואת הרופא אומר לאמו
מאחורי הדלת, לאחר שהתחננה שיילקח לבית החולים 'אדם אוהב למות
בבית', הוא אמר, 'תני לו את זה'.
לו זה נשמע כל כך טפשי ולא מספק אבל אמא, פסקה מהבכי והתבוננה
אל תוך החדר בהסכמה.
|
אתמול הצצתי מהחלון המסורג וראיתי עץ, צהוב עלים אך עדיין
גאה.
עלה אחד ניתק ונפל, חרש דאה אל... אל... לא אדע לאן.
החלון לא מאפשר לי לראות את הקרקע, מבחינתי עלה זה לא נחת
מעולם - הוא ימשיך לדאות ולדאות עד היום בו נתאחד שוב.
|
ואז 25 ק"מ אחרי העיר היא מתחרטת "אולי נחזור? אני בטוחה
ששכחנו משהו" - אני רק מחייך וממשיך לנהוג.
|
כולם מדברים על ייסוריו של האמן,
אף אחד לא חושב על הייסורים שהוא מביא.
|
ועוד יסופר מסביב מדורה , בלילות סתווים וקרירים,
על אותה נערה, מלאת חיוכים -
שלכבודה קמו כולם אנשי אש ומים ואף מלאכים.
|
אשוב אליך כעת חיה ולך מתנה, ואל תצחקי.
|
בקרירות מלטפת פנים, בסתר לשון מעודד, אנו עוד פה, אנו עוד פה!
ואראך מתבוססת בדמי אני ואומר לך, בדמי מותי, בדמי מותי!!
|
כשהקיר הקלף נגלה כתם כחול.
הסדקים שהופיעו, הפכו אותו לחיוך קטן,
|
?Deus meus ut quid dereliquisti me
|
ובכתר לימון, עשוי מפלחים,
לעת ערב עשיתי אותך מלכתי.
|
אמר ר' שמעון בן לקיש: נשמה יתרה נותן הקדוש ברוך הוא באדם
בערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו. (מסכת ביצה ט"ז עמ'
א.)
|
הזקן בהנהון יאשר, מהלך של דור ששליטה עליו אין לו,
ומהנער יפלא- דבר אמת והשווא.
|
יום ישועתי בא, מלכתי,
הנושאת ראשה אל מול נד נוזלים.
רעב אחזתני, צמא זיככני, בואי אלי,
נסיכת ערפילים, אהובת המזרח, חביבת מערב.
|
לעיתים השחר מסמן אך הזדמנות חדשה לנפילה.
לאחר מות הרועה, תמיד גדי אחד יבליע חיוך.
|
עת בסמטאות החל מחול שקיות
רק מלמול של שינה מלווהו.
צחקוק נערה מבית סמוך,
כצלצלים באותה התזמורת
|
איילים אזבח לך, מריאים וכשבים,
על מזבח נשמתי הזעיר.
|
היאוש ירבה, התקווה תדעך, שמי הטוהר יחשכו, שעותינו תדללנה ולא
יבוא דבר ה' בנו.
|
הניחי ראשך טובה שלי, יפה שלי קטנטונת.
השמיים לא יפלו, הם שרועים על העפר מזמן.
|
מחר אפסיק לקוות שמחר יהיה יותר טוב
|
את מחשבתכם הרעה תסובו על ראשכם, בשמי ובשם אבותי כי אמילכם.
|
סמדר! קראה הרוח,
סמדר, ריצית עוונך, שתית כוס התרעלה.
|
מכל עין דמעה אחת
מטה אל סנטר,
ולתוך הזעקה
|
על משכבי בלילות ביקשתיך ואינך,
באורחתי בימים לא ניחמתי על כי אבדת.
|
יחד איתה היין נמזג לכוס,
ויחד איתה הוא מחמיץ בפה.
|
פה אלף פרחים
פורחים בדממה נוגה
מרמזים פנימה
|
איש הברזל לא סיפר לי על שדות תל עדשים, על ילדות מתיכה בצל
גבעות עמק יזרעאל.
ואני לא חייכתי. לא דמיינתי אותו מסיע חציר על עגלה.
רפול לא חלץ את מגביו הממורטים והעמוסים בוץ, לא נעל סנדליו.
לא הזכיר לנו ימים רחוקים של אימה בצל ארזי לבנון.
|
זמן כה רב.
זכרת אותי? אני ,
אני שייך לך, ידעת זאת? אני זה שחיכה לידך בלילות של בכי ושל
עצימות נפש שהתגלגלה ברצון כפייתי למות.
|
|
|
אין שעות
קטנות.
יש אנשים
קטנים.
בוליביה. |
|
