|
אוטאקו, או בשמה האמיתי- שיר ברייר, נולדה בשנת 1987
בישראל. ב2009 סיימה לימודים במכללת IAC לאנימציה
בתחום האנימציה הקלאסית, ופעילה בתחומי יצירה שונים:
כתיבה, קומיקס, מנגה, אנימציה ופיסול בפימו.
יצירותיה מושפעות בעיקר מתרבות האנימה, תרבות יפן
באופן כללי, סרטי אנימציה וספרות פנטזיה, ועוסקות
לרוב בדרמות רומנטיות וסיפורי-הרפתקאות אשר מתרחשים
על הגבול שבין המציאות לדמיון.
בין תחביביה נמנים גם קריאת ספרים, ריקוד ומשחקי
מחשב.
ז'אנר קולנועי אהוב: קומדיה, אנימציה
ז'אנר ספרותי אהוב: דרמה, פנטזיה
ערוצי טלויזיה מועדפים: ביפ, ערוץ 8 ותוכניות בישול
מזדמנות.
נשימה ראשונה אחרי כל כך הרבה זמן.
רגע לפני שמים מילאו שוב את ריאותיו, זינק מתוכם ונפל על רצפה
קשה וכהה.
הוא הרים את עיניו אל המקום בו מצא את עצמו. אולם מלא מבחנות,
שגוף אנושי מכורבל בחלק מהן. הוא הבין שעד לפני כדקה, גם הוא
היה שם בדיוק כמו כל השאר.
|
"היא עשתה זאת רק למען הנשמות שלהם. היא עשתה זאת כי היא אוהבת
אותו!"
"שום דבר לא היה גורם לי לסלוח לה, אם הייתי במקומו."
"אינך מאמין בכוחה של אהבה?"
"ראית מה אהבה עושה לאנשים... קח לדוגמא את יוטה ורייג'ין,
אותך ואת דיוגו..."
"אני ודיוגו זה סיפור אחר
|
כל גופו רעד בהתרגשות של תחושה שלא חש מעולם.
הייתה לו תחושה רעה במקצת.
הרי הוא לא צריך אהבה. הוא לא רצה אותה ולא האמין בה.
אז מדוע...?
|
הדבר היקר לה מכל אבד לה בחלומה. היא לא הייתה בטוחה לחלוטין
שזה היה חלום, כמו שלא הייתה בטוחה שהיא ערה באותו רגע. כך או
כך, היא הייתה חייבת לברר.
|
"חשבתי שלנסיך יש הכל!"
"כמעט הכל."
"אתה חושב שהוא עצוב?..."
"אין זה מענייני לומר, אבל... לדעתי כן. איש אינו אוהב להיות
לבד."
"אז מדוע הוא לא הולך לשחק עם ילדים אחרים?"
"הוא הנסיך, דאיסוקה! אין זה יאה לנסיך מלכותי להתרועע עם
פשוטי העם!"
|
"מישהו חדש?" חייך אשירו, ומבט מסוקרן נראה בעיניו, "אני אשמח
לפגוש אותו!"
"שמור על הגישה הזאת..." לחש סקרמורי כשהיה במרחק נגיעה מדלתם
של רייג'ין וג'יגוקו, "...אתה עוד תזדקק לה."
|
אמאיה בכתה יותר מאשר צרחה, ואשירו המודאג רץ לעברה וחיבקה,
אומר לה שוב ושוב שיהיה בסדר, שאהובה יגיע בקרוב, אך כל שעשתה
אמאיה הוא להמשיך לצרוח את שיריה המטורפים אל תוך הלילה,
כשהתייפחויותיה נוגעות ללב כל מי ששמע אותן.
|
הוא ידע שהלילה הזה יהיה לילו האחרון באכסניה, ולא ידע כיצד
לספר זאת לאמאיה. כיצד תגיב הקנדרית אם תדע, שלמחרת טאנוסקה
ימשיך בדרכו אל המזרח? ושאולי, אם לא ידע את הדרך חזרה, לא
יתראו שוב לעולם?...
|
עם כל יום שעבר, התחזקה אמונתי במחשבה שאולי לא אראה אותו שוב
לעולם, ולנצח נישאר שני ילדים אבודים וחסרי-אונים, נודדים
בעולם בחיפוש אחר רסיסים של אהבה... אשר רק שנינו, מסוגלים
להעניק אותה אחד לשני.
|
היא כבר לא הייתה אבודה- כעת ידעה היכן מקומה. מקומה עם קייאה.
כאן, לידו, צמודה אל גופו. שלא כמו מקומות אחרים, מכאן היא לא
רצתה לנדוד עוד.
|
"שמעתם על המושג "ין ויאנג" בעולם ממנו הגעתם?"
"מובן ששמעתי עליו", אמר אשירו, ויוטה הנהן, אך לא הבין את
הקשר.
"האור אינו יכול להתקיים בלי האופל, וכן גם האופל אינו יכול
להתקיים ללא האור," הסביר ריקו, "זהו אחד מהעקרונות של ין
ויאנג..."
|
הוא נכנס בקפיצה דרך החלון הפתוח, שהיה שלוש קומות מעל הקרקע,
חזר אל הספה המרופטת שלו והתמקם עליה, יודע שממחר תתחיל
ההתערבות שלו עם עצמו - האם יעמוד בתחושת ה"בדידות" שסקרמורי
והאחרים כל כך חששו ממנה?
זאת, חשב, רק הזמן יגיד.
|
נוריקו ואשירו עמדו כפסלים אחד מול השניה במרחק של כמה מטרים
זה מזה, לא מפנים את מבטיהם לרגע. לבסוף לחשה נוריקו: "זה...
אינו עוד חלום, נכון, אשירו?..."
"זה לא חלום..." אמר אשירו בקול רועד מבכי, "נוריקו... איך
יכולתי לשכוח אותך...?"
|
"להרוג את יוטה?" הופתעה אנדראינה. "איך אעשה זאת?! הוא בוודאי
מת לפני שנים רבות!"
"אמת," אמרה רייג'ין, "אבל נשמתו התגלגלה אל גופו של
הסייבורג."
"ג'יגוקו?" שאלה אנדראינה בקול חלש, "כלומר... את רוצה ש..."
|
"במקום שאין בו חוקים, תוכלי לעשות כרצונך, את מסכימה איתי?"
"כן..." השיבה גינטה בהיסוס. המלאך המשיך בדבריו: "אז מדוע שלא
תברחי למקום שבו אין חוקים? כך איש לא ייפגע, נכון?"
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אני גם בא לערב
במה
האיש האדום בצד |
|
