|
צייד נמיות ואיש רוח, מראשי תנועת העבודה.
התלבטות ארוכה היתה זו. מידה של קומיות שלא נעלמה מעיני היתה
במעמד, שהרי כשעה ויותר ניצבתי בחדרי וחבל כרוך לצווארי, ואני
מתלבטת אם למשוך רגלי במהירות או שמא לחסום את האוויר בהדרגה,
ולהניח לחושי להתערפל מהמחסור בחמצן.
|
|
|
סרקתי שמים,
סרקתי ארץ,
רציתי לעוף על
כנפי האהבה,
ליפול אל תהום
האכזבה,
לשחות בנהר
התקוה,
לתפס על הר
הפחד,
להיסתכל במראת
האימה,
לשתות ממעין
השיגעון,
אך יותר מכל
רציתי לחבק
אותך...
ואז מצאתי אותך
מזדיינת עם החבר
הכי טוב שלי!!! |
|
