|
אורי(ה) נולד בשנה תש"מ. גדל כל חייו בקיבוץ בדרום.
הייתה לו ילדות מאושרת. היה לו טוב בחיק משפחתו, היו
לו חברים רבים. תמיד אהב ליצור; לצייר, לפסל, לכתוב.
הוא מצא בזה פורקן. כמו רבים אחרים התגייס לצה"ל,
עבד ב"עבודה מועדפת", נסע רחוק וחזר. ועכשיו זה
עכשיו.
גם היום, בין יום לימודים/עבודה אחד למשנהו, משתדל
הוא ליצור, אם בציור או בכתב או בתמונה. עדיין אין
לו דעה מגובשת על החיים, בדר"כ ששואלים אותו מה
השעה, הוא עונה כי אין לו שעון.
האזרח א' התעורר ביום חופשתו מוקדם משתכנן. דווקא היום החליט
הקבלן שמשפץ את הדירה שממול לשבור את הקירות. בערך חצי שעה
ניסה לחזור לישון, משהתייאש, ניסה לקום, אך הקור הדף אותו
בחזרה אל מתחת למיטה
|
חירותו עתה מצטמצמת לכדי מרפסת וכורסא והוא תמהה האם חייו
שווים סיפור. סופר טוב, הרי, ירתק את קהלו גם בתיאור שערה. כך
שאולי לא כל כך חשוב שהעלילה גרועה. בינתיים, הספרים לא יועילו
לו, אך לפחות הם יעבירו לו את הזמן.
|
בובה וננסי נכנסות שתיהן אחרי דויד לתוך הבית, ומשתרעות על
הרצפה. אח... הרצפה הקרירה, איזה כיף. בובה עוצמת את עיניה
ושוקעת לאט לאט לתוך עולם החלומות. ומה בחלום? בחלום בובה רצה
אחרי מומאים גדולים עם כנפיים שעושים מיאו.
|
סיפרתי את זה לחברה שלי. היא אמרה שאני אידיוט והדבר היחיד
שאני בורח ממנו זו המציאות. כעסתי עליה, אמרתי לה שהיא בכלל לא
מבינה. היא יכולה לשכוח ממני, אח"כ היא תצטער שלא ברחה איתי.
|
|
|
כשחיפשתי חברת
בילוש לרגל אחרי
אשתי הבוגדת
אמרו לי
בטלפון:
"טשרניחובסקי שש
שעה חמש תבוא
לבד" |
|
