|
ירושלמי, הילר (מטפל הוליסטי), יליד 1961
כותב לעתים רחוקות, בד"כ עם איזה דחף של השראה
יכול לכתוב גם עפ"י הזמנה (וזה קרה)
אוהב לחרוז, וגם אוהב לחרוג מהחריזה
נוטה לכתיבה אישית-רגשית
לאן נעלמת הלבנה כשהליל מפנה מקומו לדמדומי השחר?
לאן נעלמת אהבה כשהלב מפנה חדריו לתעתועי הפחד?
|
נדמה שלפתע נסוך חיוך על שפתיי
סתם כך, מעצמו הוא בוקע
|
ביום אחר הייתי נרגז וגוער
על כל טיפה שנשרה על המשקפים
|
האהבה
קיימת גם ללא מלים
האהבה
מולכת גם ללא צלילים
|
כשכל הסימנים סביב הופכים לתעתוע
כל שנותר לי הוא לדעת
לעצום את עיני הרואות, להתבונן מבפנים
|
לך תליון על הצוואר בצבעי כחול-לבן
|
כדי לראות את האמת שלך
עצום את שתי עיניך היפות
|
גשם בחלון ולך עיניים מאירות
בפנייך אהבה כה תמימה
מבעד לטיפות הפנסים כאור נרות
ומתחת לשמיכה אהבתנו חמימה
|
הלילה, כן,
זה יקרה הלילה
ליל-ירח, שרב בהרים
כוכבי החג עליי זוהרים
|
חקלאים מודאגים כי החורף יבש
השדות יבשים כי הגשם בושש
והנה גל הקור מצפון מתקרב
הצינה מקפיאה והרוח צורב
|
לאהוב זה לא להביא לי פרחים
לאהוב זה לא לפזר חיוכים
לאהוב זה לא אלפי מתנות
לאהוב זה לא רק לקנות ולקנות
|
כמו כל גוזל שהתחזק וגדל
גם זמני הגיע לפרוש כנפיים
אקח לי תרמיל ואנעל לי סנדל
ואצא לדרכי, חמוש במשקפיים
|
זורקת לי מבט קצרצר
מעמידה פנים כאילו לא התכוונת
שולחת לי חצי חיוך
|
חזרתי הביתה מיום עבודה
ואין רוכב על סוס הנדנדה
אין צחוק, אין בכי, אין שירים
ומי יבקש שעל זרועותי ארים?
|
אני מבקשת להיות
המתנה שאתם נותנים לעצמכם:
להיות התזכורת לכל אדם שגם הוא, ממש כמוני, נהדר!
|
אני רואה את אישוניך החומים
- לא את מחשבותיך
|
זה היה בתש"ח לפני שישים שנה
קבענו עובדה: ישראל היא מדינה
כל כך יפה וכל כך כל כך קטנה
ובכל זאת נחושה ואיתנה
|
|
|
מי שמביט בי
מאחור לא יודע
מי אני.
מי שמביט בי
מלפנים רץ ממש
מהר.
ההיא שמבקשת
תרומות לניתוח
פלסטי אבל אף
אחד לא נשאר
מספיק זמן כדי
לראות מה היא
רוצה. |
|
