|
ירושלמי, הילר (מטפל הוליסטי), יליד 1961
כותב לעתים רחוקות, בד"כ עם איזה דחף של השראה
יכול לכתוב גם עפ"י הזמנה (וזה קרה)
אוהב לחרוז, וגם אוהב לחרוג מהחריזה
נוטה לכתיבה אישית-רגשית
לאן נעלמת הלבנה כשהליל מפנה מקומו לדמדומי השחר?
לאן נעלמת אהבה כשהלב מפנה חדריו לתעתועי הפחד?
|
נדמה שלפתע נסוך חיוך על שפתיי
סתם כך, מעצמו הוא בוקע
|
ביום אחר הייתי נרגז וגוער
על כל טיפה שנשרה על המשקפים
|
האהבה
קיימת גם ללא מלים
האהבה
מולכת גם ללא צלילים
|
כשכל הסימנים סביב הופכים לתעתוע
כל שנותר לי הוא לדעת
לעצום את עיני הרואות, להתבונן מבפנים
|
לך תליון על הצוואר בצבעי כחול-לבן
|
כדי לראות את האמת שלך
עצום את שתי עיניך היפות
|
גשם בחלון ולך עיניים מאירות
בפנייך אהבה כה תמימה
מבעד לטיפות הפנסים כאור נרות
ומתחת לשמיכה אהבתנו חמימה
|
הלילה, כן,
זה יקרה הלילה
ליל-ירח, שרב בהרים
כוכבי החג עליי זוהרים
|
חקלאים מודאגים כי החורף יבש
השדות יבשים כי הגשם בושש
והנה גל הקור מצפון מתקרב
הצינה מקפיאה והרוח צורב
|
לאהוב זה לא להביא לי פרחים
לאהוב זה לא לפזר חיוכים
לאהוב זה לא אלפי מתנות
לאהוב זה לא רק לקנות ולקנות
|
כמו כל גוזל שהתחזק וגדל
גם זמני הגיע לפרוש כנפיים
אקח לי תרמיל ואנעל לי סנדל
ואצא לדרכי, חמוש במשקפיים
|
זורקת לי מבט קצרצר
מעמידה פנים כאילו לא התכוונת
שולחת לי חצי חיוך
|
חזרתי הביתה מיום עבודה
ואין רוכב על סוס הנדנדה
אין צחוק, אין בכי, אין שירים
ומי יבקש שעל זרועותי ארים?
|
אני מבקשת להיות
המתנה שאתם נותנים לעצמכם:
להיות התזכורת לכל אדם שגם הוא, ממש כמוני, נהדר!
|
אני רואה את אישוניך החומים
- לא את מחשבותיך
|
זה היה בתש"ח לפני שישים שנה
קבענו עובדה: ישראל היא מדינה
כל כך יפה וכל כך כל כך קטנה
ובכל זאת נחושה ואיתנה
|
|
|
במקום בו מוכרים
ספרים ימכרו יום
אחד גם אנשים.
זה שקרא יותר
מדיי |
|
