|
יחזקאל ק. השים עצמו כגאון המהתל בקוראים שרלטנים, המהגגים על
ענייני העולם הגדול, הנשקף בעד צוהר קטן מוגף בחווקי טמטום.
הוא היה שותל בטורו אמרות מביכות רק כדי לראות, כיצד הן נהפכות
ללחם חוק נקוד.
|
אם לא אתעורר בזמן,
לא אספיק לנוס
|
אלה הייתה ממהרת למיטה
ומהדקת חזק את השמיכה.
שם לא יוכלו להפציץ אותה
|
אילו
ניתנה תמונה חתוכה, הייתה
לרגל עמידה.
|
על כמה רגלים פגז צה"ל עומד?
|
לבי מפר את צו הקלגס.
חוצה את הקו הירוק,
מבקר בג'באליה, בז לאלוף.
|
לחבוק בהרף את כל שכמהתי.
בבלבול של רגע להצמיד לבבות.
חבוק ותו לא. חבוק וכמעט מלואו.
|
והרי אתה כבן שבעים שנה,
ולא זכית שתיאמר יציאת הכיבוש בלילות.
|
והרי אתה כבן שבעים שנה,
ולא זכית שתיאמר יציאת הכיבוש בלילות
|
זעק, מקסים.
לא עת מוות היא.
|
ממשק עולמות דהה. החמר
יותר מהיר מהרגש. כל
|
משורר שנוצות נערמות סביב צוארו
שומע לחשושים של מחוגי זמן
מקנטרים
|
אתה לא יכול ללכת עם אמא.
אולי תתפצץ בדרך מבכי.
|
קוראי השירה בערבים הספרותיים אפופים בפתולוגיה של פאתוס.
המשוררים קוראים את שיריהם בטון, בקצב וברגש שרגילים להקריא
בהם טקסטים בערב יום השואה ובערב יום הזיכרון.
|
בטקסט מהפכני טהור הפשע והחוק מתחלפים ביניהם ללא הרף. בטקסט
מעין זה, דרך משל, דרך השכנוע עצמה חותרת מהותית נגד ההכרעה,
עד כדי כך שהטקסט יהיה לצנינים בכל חברה. כזה הוא, למשל, "מורה
נבוכים" לרמב"ם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
