|
ואולי זה רק מצב ביניים מתמשך.
והוא, היוצר את המלל בעמוד זה, מה יש לומר עליו?
ואולי את הפרטים הטכניים, כלכלן, עובד בחברת הי-טק
וחי חיים אנליטיים. אבל ההעמוד הזה מכיל צד אחר.
ואולי שניתן לראות אותו רץ בפארק הירקון, שערו
מתנופף באין רוח הקיצית, ולעיתים עם כוס יין אדום
במקום זה או אחר, ולעיתים בכלל לא.
ואולי ראוי לשתוק. לא לעמוד בדרך של הדיאלקטיקה שבין
הביישנות והנוכחות. לתת למילים הכתובות ביצירות לדבר
בעד עצמן.
מופיע גם בקפה של דה מארקר
http://cafe.themarker.com/view.php?u=34539
ולחומר עצמו:
(לקריאת היצירה יש ללחוץ על שם היצירה)
מתוך המלל הוא אוהב בעיקר את הנובלה - שבעה.
מקווה שהיא תצליח לעורר מחשבה, ליצור רגש.
מבחינת אייכות זו היצירה היותר טובה בדף זה.
המלצות המערכת:
מעברים
עירום
תל אביב - יוני 1996 - דו"ח מצב שפוי
לילה אורבני
געגועים לדגים
סופרמן
שבעה
בעמוד זה יש מעט פרוזה ועוד פחות שירה שנכתבו במהלך
השנים. חלק מעט ישן יותר. והוא משאיר ליצירות לדבר
בעד עצמן.
תשקעו באיטיות בעולם חדש, עולם הנמצא מחוץ לגבולות התרבות, היא
המיתוס, בו אתם חיים. בירחו מהר, רוצו, שמרו על נפשותיכם כי אם
תתפסו תושמו בכלא או תאושפזו לכל החיים. ואני על עשר שנותי כבר
נמצא בכלא, הכלא המגביל את המחשבה הקרוי תרבות המערב.
|
אבל יודע שלא סביר שתקראי את המכתב הזה, גם אם יגיע אלייך לא
תייחסי לו כל חשיבות, תנסי לדמיין אותי יושב על החוף בסוף
הלילה וכותב, נלחם בעצמי, בבדידות שאני כופה על עצמי ביציאה
ללילה התל אביבי, ותמשיכי לשוט הלאה במחשבותייך, הרחק ממני.
|
שתיקתך הפתיעה. ופתאום בשיר חילוף תפקידים. הרי זה אני שאינני
מסתיר צערי ברבים. אך שתיקתך הבהירה כי העולמות רחוקים. והרי
זה לא המקום, וכבר מצטער על הכברת המילים, תמיד במקום הלא
נכון.
שברי מחשבות, רסיסי משפטים.
|
כמה זמן עבר מאז? שערה היה שחור, קצר, קופצני, זוכר היטב את
השיער. האנגלית שלה היתה פחות טובה אפילו משלי, היא היתה
גרמניה, לא, שוויצרית, היא באה מציריך. האף הנשרי וגומות החן
כלל לא הפריעו לי, עדיין זוכר את פניה, את גופה העירום לא
זכיתי לראות.
|
אני לא מבין למה את קוראת את הדו"ח הזה, אני מתחנן בפנייך,
הפסיקי. אני לא מוביל לשום מקום, אני לא אמצא דרך, אני סתם עוד
עכבר החותר בכח במעגלים כדי לא לטבוע באיילון. אל תזדהי איתי,
אל תרגישי רע, פשוט לכי לדרכך, הפסיקי לעקוב אחר דרכי.
|
ואני חי, חי פעמים רבות,
צרור מחשבות גלום במחשבות נשים,
הלוקחות אותי איתן.
הולדתי עצמי בתוכן,
במילה,
במגע,
ברגש.
|
ורציתי לספר לך על מבצר אפולוניה
ושבריו בים ועל זרזיף חול גולש ממצוק
סופר זמן וקשר שחלף
|
ראי, עדיין מחפש אותה, עיניים כחולות, שער פחם, חיוורת
ברחובות תל אביב, שדרות בן גוריון, בדרכי,
ראי, ההלך המביט שקיעה, שכח
האם אנחנו מזהים אותי?
האם את?
ראי
|
רציתי להגיד לך
שכבר ארבעים ושמונה שעות
שאני מדייק ברגשותיי
|
ובקיץ הזה חשבתי על איסוף חוויות
אחרונות מהסטודנטיאלי
לפני רכישת סמלי סטאטוס
רציתי יופי
|
אור מסיימת את מילות ההספד לאביה, שירה מחבקת אותה, הגברים
מתחילים לכסות את הקבר בעפר, ועל פני עולה חיוך קל, לרגע קשה
לי להסתיר את החיוך. ניגש צעד נוסף לאחור, חוזר להביט בעצי
האקליפטוס. רק שלא יראו אותי מחייך.
|
בתחתונים ורודים, מעשנת סיגריה, לבד תחת הבית בלי כלב, כמו לא
אכפת מה חושבים, לא צריכה להסביר פעולות, ערפילי בוקר מטעים
שרב צפוי, ואולי?
|
מהפכת האינטרנט הוסיפה קבוצת מימדים לאינטראקציה בין אנשים.
במימדים אלו יש ניוון רב מול המימד הגשמי. פתיחת המימדים
מאפשרת תקשורת בין אנשים שהסתברות המפגש ביניהם במימד הגשמי
הייתה נמוכה. אחת המטרות של העיר הווירטואלית היא הרחבת המימד
המעניין את מייסדי העיר.
|
ושם אראה שוב את סיוון, יועצת ההשקעות שלי, ואדון איתה על איך
להשקיע את מעט הכסף הנזיל שיש לי, ואבחן את כף יד שמאל שלה
לבחון אם יש טבעת, ואביט במבטה לראות אם מחייכת וקולטת שאני
בוחן את מצבה המשפחתי.
|
החיוך הוא סיגנל, הוא סימן שיש מצב, שמעוניינת. אני מקפיד לשדר
אותו כלפיה, להעביר לה את המסר ולבחון האם מחזירה חיוך או מפנה
מבט. אלו כללי המשחק.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
אני ענק יפה
וחזק
קראטה יאו |
|