|
Taxco
יליד 1971.
תל-אביבי וילד של המדבר,
ישראלי בכל מאודו וזר לחלוטין,
תמיד מחפש.
התחיל לסבול מדחף לא מוסבר לכתוב דווקא בגיל 34,
ומקווה לא להפסיק.
מחשבות שזיקקתי מלילה אחד. ניצוצות שמשורר היה יוצק לשורות
שקולות.
|
הילד בולע את כל הספר, לא מניח אותו מידיו, והנה כבר קרובה
השעה שבה יחזרו ההורים, קרובה לסופה החרדה ההיא הנשנית, אבל
הודאות הקרה מתגנבת מאותו לב באירופה אל תוך הבית הרמת גני,
ומתיישבת לה בתחתית גרונו של ילד מלומד.
|
אתה מעדיף לחבק אותי מאחור,
זרועותיך מתפתלות כנחשים סביב צוארי,
שולחות אותי לחלום.
|
אחרוני בניו הבלים
של הצהוב הצהוב הזה
המתינו לי בשרב
מול קירות האבן.
|
לא, אל תחזור, לא.
כבר הטבעתי את זיכרון לילותינו
הארוכים, הספורים,
בג'יימסון ורוקנרול.
|
כן, ככה
קח אותי
התקמר מעלי בחתוליות
כמו שרק אתה יודע
|
הגרוע מכל,
הוא לא שאתה לא רוצה אותי עוד,
גם לא שאתה רחוק
|
אדם בלילה בעיר זרה
דווקא יכול להסתדר מצויין.
|
יש אנשים שאי אפשר לכתוב בשיר.
|
שמים, בקשו עליי רחמים.
אל תדרשו ממני
את שלא אוכל לקיים.
|
כמו חתול רחוב נואש
כמו להטוטן על חד-אופן דוהר
הוא טווה את סיפורי חייו
|
ומקץ שנים,
עת תחסה בשלוות רעפיך,
עת תיתן לאחרת פירותיך,
התזכור?
|
בדברו, בקעה ממנו ארץ רחוקה,
בה המילים נעות במשעולים פתלתלים
|
אז מה אם אף פעם
לא תקרא שיר בעברית?
|
ואם ישאל המלאך,
ראשית אטען שאיני יודע
ואחר כך אתוודה
|
לגמתי מהצימאון שבשפתיך,
חלקתי את התשוקה שאחזה בכל גופך.
|
מגושם הוא הריקוד שלנו.
שני צעדים ק-די-מה
אחד אחורה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
גזעני: יאללה,
אני הולך להוציא
שחורים |
|
