|
"But I don't want to go among mad people," Alice
remarked.
"Oh, you can't help that," said the Cat: "we're
all mad here. I'm mad. You're mad."
"How do you know I'm mad?" said Alice.
"You must be," said the Cat, "or you wouldn't have
come here."
חזרתי מאירופה כי בארץ יותר טוב.
בארץ יותר טוב אבל אני רוצה לאיסלנד שוב.
בארץ יותר טוב.
בארץ יותר.
בארץ..?
(הגעגועים אוכלים אותי)
ללהקה שלי: http://stage.co.il/a/BeyondRepair
נעמדתי מול המדרגות, החזקתי חזק את המעקה ולקחתי נשימה עמוקה
ואת הצעד הראשון, שוב. ירדתי לאט ובזהירות מדרגה-מדרגה עד
שהגעתי בערך לחצי הדרך ואז שוב נעצרתי, כשהבזקים אדומים
מופיעים ונעלמים אל מול עיני באויר הסובב אותי.
|
היי, הנעתי את פי באופן המתאים. קוראים לי שרון ואין לי קול.
היא בחנה את פי בעיון, כשדיברתי כמו אילם. "היי," היא ענתה לי
בלחישה. "אני הילה ויש לי אנגינה."
|
כשמשעמם לי בבית, או כשאני בדיכאון, אני הולך לכביש הראשי...
|
עכשיו ראיתי שכתוב על השלט הזה, שבכניסה לשק"ם: "אין מכירה
לחיילים בהופעה מרושלת ולרוצחים". נכנסתי בכל זאת.
|
כשאני לבד, בחושך, בלילה, אני שומע את הערבי שמתחת למיטה שלי.
הוא משייף את הצפורניים שלו על הרצפה ומחדד את השיניים שלו על
הברזלים של המיטה ומתגרד בקול מעצבן כזה... קחחח קחחח קחחח.
|
את הפחד הכי גדול אי אפשר לתאר לעולם.
אבל כשאני קם בבוקר, בשש ועשרה ויש לי רק חצי שעה להתארגן,
הפחד הוא לפספס את האוטובוס.
אחריו מגיע הפחד מהפקקים, הפחד מהאיחור, הפחד מההנהלה, הפחד
מהפיטורים הממשמשים ובאים והפחד מהדרך חזרה הביתה.
|
כשאתה מתקדם בגרף החיים שלך, אנשים מתחילים לקרוא לך בשמות
שמאוד מתאימים לך פתאום - אז אתה דבק בהם. הם מעצבים את
אישיותך, מסדרים לך עבודה, רוכשים לך חברים.
|
זרקת אותי לפח.
כמו שזרקת את השפן החמוד והלבן שהבאתי לך באוטובוס, בלי שתשימי
לב
|
"יו, עודד," אמרתי "תראה - פרה אדומה!" והתחלתי לחפש את המצלמה
שלי בתיק.
|
"תעקוף את כולם, רן!" צעק אחיו בן, כשנעמדו בפקק.
"אני לא עוקף אף-אחד, זה סתם יוצר בלגאן."
"אבא עושה את זה תמיד כשהוא מסיע אותי לבית-ספר. ולו עוד יותר
חשוב להגיע בזמן לעבודה מאשר שלי חשוב להגיע בזמן לבית-ספר."
|
הוא שרף לי את השמיכה והתחיל לרחף.
"זה שאני סטן לא אומר שאני לא חלק מכם." הוא אמר.
|
בואו ילדים, אספר לכם משל
על הדוד אורי, וחיילת ושמה טל
|
הם אמרו לי שאני מנותק מהמציאות. אני. הבנתם מה אני אומר? אני!
מנותק מהמציאות. טוב, הבנתם את הרעיון.
|
כולם קמו. מימינו של מר מושלמי עמד בחור שמן במיוחד, משמאלו
עמדה בחורה צעירה ורזה במיוחד. רק הוא, מושלמי, היה בגדר
הנורמאלי בחדר הזה. כולם היו מוגזמים בצורה מסויימת. מעניין,
תהה מר מושלמי, אם כל הבעיות שלהם קשורות למשקל.
|
"אוקי, מה קרה? זו כבר בדיחה לא מצחיקה..." אמרתי.
טל התקרב אלי עם הכסא ולחש לי לאט "אתה שקוף,"
"מה?"
"אתה שקוף!" הוא חזר והפעם ניסה לחייך.
|
שתקנו במשך כמה דקות. היה ברור שכל אחד כאן כועס על עצמו אבל
מפנה את הכעס לכיוון השני. אבל ככה היינו וככה נהיה תמיד, אין
מה לעשות. מה שכן, באמת הייתי לחוצה, וצחי הבחין בזה בנסיעה
שלי.
"תאטי קצת," אמר אחרי השתיקה הארוכה.
|
"אנחנו רוצים לדעת מתי אנשים מתים," אמרתי לו והתקרבתי עוד קצת
עם הכסא. "מתי אנשים מתים, סבא? אתה אמור לדעת, לא? אתה הרי
סבא."
|
ובחלומי ישב אברהם אבינו בתחתיתו של סולם עליו היו חרוטות
האותיות "יעקב". שאלתיו מה הוא עושה והוא ענה לי שהוא ממלא
מקום של יעקב, כי ההוא בנתיים היה צריך לעשות פיפי.
|
שוקי קם בבוקר ממיטתו ויצא מדלת ביתו בשביל למצוא ולקחת את
העיתון. אחרי שהתגלגל במדרגות ומצא את ראשו דבוק לעיתון גילה
עליו פתק שאמר:
"בבקשה הצל אותי! אני נמצאת בהר השיקוצים... היזהר!"
|
שוקי יצא לכניסה של ביתו, ואיך שפתח את הדלת, זרק עליו שליח
העיתונים כדור ברזל גדול שעשה "דינג"
|
מה הטעם של כומתה? אנשים לא מעט שואלים זאת את עצמם. כומתה,
כשהיא לא משופצרת (מגולחת, מקופלת יפה ומכוסה ברוטב לסלט)
ניראת די מגעיל.
|
זה מקשה עלי לצאת לדייטים. רגע אחד אני עסוק ברגל של הדייט שלי
מתחת לשולחן, ופתאום אני מתחיל לשחק עם הרגל של השולחן עצמו.
|
צלחת חולפת מימין לראשו של עזרא, שעסוק באותו רגע נתון בחיכוך
כפות רגליו, שהיו של איש קשה-יום שסוף-סוף מקבל קצת שקט של סוף
שבוע, ברצפת העץ המלא של המרפסת...
|
אתם אולי חושבים שבני-האדם שולטים בעולם.
ובכן, אתם טועים. אני רוצה לספר לכם על הצד האפל, הנחבא
אל-הכלים של סיפור השליטה בעולם... אני רוצה לספר לכם על <פאם
פאם פאם!!!> קונספירציית החסה!
|
אחרי כמה זמן הגיעו הטענות שבכל זאת חסר קצת חום בבי"ס. אז
הלכנו וחיפשנו מתקנים מחממים לכיתות. היו מבצעי "אזבסט לכל
תלמיד!", אבל אחרי שנשרפו לנו שלושה תלמידים כי הם התעטשו חזק
מדי ניסינו משהו אחר...
|
מה, הוא יותר טוב? ההורים שלנו אוהבים אותו יותר?? אנחנו נראה
לו מה זה. חכו חכו שהוא יגיע, יש לי פה סכין נחמדה ואיזה מסור
חשמלי שקניתי אתמול בחנות לכלי-רצח, אה, בית, מתקדמים. הי
ת'ינק הי איז בטר ת'אן מי, באט אייל שו הים! אייל שו הים גוד,
האהאהאהאהאהא!!
|
אלונקה עם שק שחור נפלה לידי ומישהו צעק במבטא מזרחי כבד
"תסתכל לאן שאתה הולך, חייל!" וקילל קצת אחרי. הבחור קם וניקה
את עצמו. הבחור השני שסחב איתו את האלונקה הוריד אותה לאדמה.
הבטתי ברוכסן שעל השק, שלא היה סגור עד הסוף.
|
אני יודע שאני תמיד יושב איפה שאני רוצה. שורה שמונה, כסא
שמונה. בדיוק באמצע האולם. אף-אחד לא יסתיר לי, וגם אף-אחד לא
ידבר מאחורי. יש סרט איראני חדש על רועה עיזים שנולד
בלידת-אמבטיה, או משהו מהסגנון המטופש הזה.
נלך לראות סרט.
|
"לא!" צעק שאול והמשיך לצעוק בלי אבחנה. שני מבנים מאחורינו
עלו באוויר. עצמתי את העיניים חזק והתחפרתי בעמדה כמה שיכולתי,
מקופל כמו עובר וצועק יחד עם שאול.
|
"...קבוצת מדענים מארצות-הברית הכריזה לפני שלוש שעות כי העולם
מתחיל להתהפך מכיוון שכוח המשיכה מתפוגג.... המלצתם לאזרחי
העולם היא לצאת מיד מהבתים הגבוהים וללכת למקום פתוח. דיווחים
נוספים נביא לכם בהמשך. ובינתיים, נחזור לכתבינו המדיני..."
|
Being let off second time today
Maybe down I'll go and think a way
Static of a noise so far it hurts
|
זה שהדלת פתוחה
זה לא כי אתם מוזמנים
|
לפעמים,
אני מנשקת אותך כל כך חזק
|
במשך ארבעה חודשים הייתי קפוא.
ביום שנפרדנו אני חושב ששמעתי "קראק" בלב. זה היה קראק של
סמים, קראק של עכוז וקראק של שבירה באותו צליל קטן. אני חושב
שזה קרה בערך ברגע שהיא אמרה "אני לא יכולה יותר".
|
אני מוכרח לציין שהכנסת אותי למצב מעיק ביותר, אדוני הצעיר.
ככה פתאום באמצע היום אני צריך להפסיק לעבוד ולבוא להלוויה
שלך. מה אני, סופרמן? אתה חושב שזה כזה קל כמו שזה נראה? אתה
הרי יודע שיש לי מלא עבודה.
|
א: אתה בטוח שאין לך סיגריה?
ב: כן. אני לא מעשן.
[ א' מוציא אקדח ומכוון לכיוון מרכז מסה של ב' ]
|
מגרסות נתקעות, במיוחד החרא הזו שלנו, יחסית הרבה. תמיד אחרי
שהן נתקעות הן מזיזות את הלהבים אחורה ומוציאות את הדף התקוע.
הפעם זה לא קרה. ניסיתי להכחיד את העבר הקרוב ולא הצלחתי, איזו
בעסה.
|
עייף, צמא, סוחב פיל הודי על הגב ורעב, שוטט שוקי ברחוב בעודו
מלקט מטבעות ואוכל אותם
|
את האוטו גנבו לי, את הטוסטר גם
|
כשאני לבד, בחושך, בלילה, אני שומע את הערבי שמתחת למיטה שלי.
הוא משייף את הצפורניים שלו על הרצפה ומחדד את השיניים שלו על
הברזלים של המיטה ומתגרד בקול מעצבן כזה... קחחח קחחח קחחח.
|
|
|
