|
גוחן על גופך הקשה המגוון
בו בליטות ושקעים- כמו הכל מתוכנן.
מתמזג עם יופיך, חושף את עורך,
|
העט והדף , הדף והעט ,
החברים הטובים שלי בכל עת.
|
את הזמן שיחלוף - עד בוא הטבח,
"משביחים" הם עם חזיר - נתח ועוד נתח,
ארץ , עם , שפה ויהודים - זרים לי
עד בוא הרצח.
|
כמה אפשר להיות לבד, עם מפה והגה ביד.
כמה אפשר בארץ זרה לבד - למי שרגיל ללכת יד ביד.
כמה ערים ,כפרים ואתרים אוכל לגמוע - עד שישבר לי המד ?
כמה שאני כבר מתגעגע ללכת יד ביד
ולבחור מתי להיות לבד- לעד .
|
רוצה להיות אגואיסט,
רוצה להיות טרמפיסט,
להפסיק בערכי להמעיט,
מבפנים החוצה - רק להביט,
את בטני וגופי בסיפוק להלעיט,
את חזי - לנפח ולהבליט,
פשוט להראות לעולם: אני להיט.
|
|
|
איש אחד נכנס
למסעדה, אז
המלצר שואל
אותו: "סלח לי
אדוני, אני יכול
לעניין אותך
במרק שלנו?" אז
האיש ענה: "לא,
אני לא חושב."
ופוף נעלם.
(ביסלי נרדם
בשיעור
פילוסופיה?). |
|
