|
אורי, יליד שנת 91, מדבר הרבה ולא עושה כלום...
אז בדף יוצר הזה הוא רק מנסה לעשות משהו
לא יותר.
-בזמן האחרון אורי יפסיק קצת לכתוב שירים, כי הוא
עסוק בכתיבת נובלה, עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
הציעו לה אוכל,לא רצתה. הציעו לה לונה פארק,לא רצתה. הציעו לה
לצאת לטיול,לא רצתה. אפילו ללכת לישון לא רצתה. לונה הייתה
ילדה מוזרה.
|
יש, קלעתי לבור של ה-20.
תן את הגוגואים ילד.
לא רוצה, מה תעשה לי?
|
עכשיו כולם נעצו בי מבטים חודרניים יותר ממקודם והתלחששו
ביניהם.
שמעתי את הדוד קני אומר לאבא:''אין בו בשר בכלל, בילד הזה
שלך''.
נו אז אני קצת רזה, אני לא אשם שאימא לא עושה כלום בחיים ורק
יושבת ומכינה תבלינים חסרי טעם.
|
חיים: אל תקשיב לו! אתה לא נהנה לחיות? תסתכל על הרגעים
המאושרים שחווינו בעודנו כאן, ואני רוצה לראות אותך צועק בקול
רם-סבלתי כאן.
|
היא אמרה שאני רע בגלל ששכחתי צבע אחד בצבעי הקשת, אבל אני לא
אשם, אני אף פעם לא ראיתי קשת.
ועכשיו היא חושבת שאני רע, והיא עושה לי פרצופים ומוציאה
לשון.
היא הכי יפה, אני יודע, ואני אוהב רק אותה מכל הבנות, אבל אותה
מעניין רק צבעי הקשת.
|
שמואל רוצה לקנות מכונית.
יום אחד הוא קם מוקדם בבוקר, עם השעון המעורר הסופר-משוכלל
שלו, והחליט שהוא רוצה לקנות מכונית חדשה.
|
היא הייתה החיים שלי, וגם הכסף היה החיים שלי ,וגם הסמים.
ועכשיו כל החיים שלי הלכו לפח בפחות משבוע.
|
משחק הקלאס. אהבתי אותו פעם. כשהיינו ילדים קטנים היינו משחקים
אותו כי הבית היה שומם וריק, ולא היה מה לעשות בשעות הפנאי
זה לא היה משחק הקלאס האורגינל, אנחנו המצאנו חוקים משלנו.
|
זה היה ערב, נראה לי.
כמה ערסים שם ישבו עם נטשה. ככה הם אמרו שהם קראו לה.
|
לא, נו בבקשה אל תלכי, סליחה אהובתי, סליחה.
צעקתי לה והיא לא הקשיבה. היא עצבנה אותי, אז כבר התקשרתי
לקדישא.
ועכשיו הכול שאלה של זמן. היא כבר הלכה, בערך, כי היא לא מדברת
איתי.
|
Don't lie again
I don't want to feel the pain
|
I told myself I'm about to die
But it didn't work
I am still here
Alone
|
It's too late
Too bad now
Too hurt
Don't touch it
|
look, the hope is coming
it is getting closer and closer
|
This is my last prayer
With a hope that you are listening up there
With the hope that you care about me
|
And you know I'm really sorry
Otherwise
I wouldn't tell you
|
לחכות לבד
בצד
לשבת על ספסל עץ מתבלה
עם משהו בולט וחד
|
העולם לקח אותי
והעולם לא מחזיר
הוא משתלט עליי לאט לאט
|
הוא היה ירוק
יותר מדי ירוק
והוא אהב לירוק
לעשן גראס
לעבור על החוק
|
האובססיה חסרת המשמעות
גורמת לכך לרגעים של שכרות
|
למות
זאת הבחירה שלי
לעבור למקום אחר
|
עד היום הגעתי להרבה מאד חדרים, חוויתי הרבה מאד זיונים והרבה
מציצות.
זהו קצב החיים שלי, החיים שמתנהלים לפי מחזור קבוע של זמן
מדויק ודברים שחוזרים על עצמם.
|
ואני רץ כבר שלוש שעות וחושב לאן ללכת, מי ייקח אותי.
וכלב נובח עליי, נובח חזק,הוא רוצה שאני אסתלק מהטריטוריה שלו.
|
מבחוץ העולם סובב כהרגלו, איש לא מבחין בהיעדרותי הפנימית,
בחוסר האישיות שלי.
אולי היא לא חסרה, היא פשוט כלואה.
אני ממשיך להסתובב, יוצא החוצה, מבלה. אבל לא חושב. כולי שקוע
בנפילה שלא נגמרת.
|
|
|
מה פחות טוב
להיות: יוקנעמי
או ירוחמי?
(ביסלי). |
|
