[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אונו מומנטואל היוצרים המעריכים את אונו מומנטו
יליד 85.

Reaching out to embrace the random
Reaching out to embrace whatever may come


כרגע סטודנט חסר חיים בבאר שבע עיר הפשע.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מקאברי
women don't dare go to the farms these days, almost no one
returns from that part of the city in one piece, they stay
in the concrete blocks, locked away in the hidious ivory
towers hoping to make it through the day.

ייסורים
She came closer to the edge of her desk, she stepped on the
edge, one foot in midair, both hands on neck, one tear
dripping

מקאברי
"Care for a walk?" I asked, nearly whispering
She gave me this look that pierced right through me
"I was kinda in a middle of a walk my self... where too?"
she asked gently
-"Nowhere"

דיאלוג
עדיין עושה את הדיאטה שקובי אמר לך?
ירדתי 2 קילו
מה? תוך יומיים?
כן!

מקאברי
והיא התיישבה על יד החלון והקשיבה לסיפורו הבודד של הסקסופון,
למילותיו אבדות התקווה... עד כמה שהיא הזדהתה עם דבריו.

אתה גם מודע לכך שאם אתה מתקבל, אתה צריך לחתום התחייבות של
מקסימום 100 שנים, זו תקופה לא קצרה לכל הדעות.

מיתולוגיה
הרבה זמן כבר שלא עשיתי את זה, שלא הדלקתי נר ועמדתי איתו
בידיי הרועדות, כשהשמיים סגולים והשמש עולה, ואני על המרפסת,
השמש מתחילה להאיר רק בקושי, הכל מת וחוזר לחיים. הנר שלי
מאיר, מנסה לא להיכבות ברוח הקרה, השעווה החמה מטפטפת ומדי פעם
נוחתת על ידי, אני רק ממ

דיאלוג
"בדרך כלל בנובמבר היא לא מגיעה".
-"מי?"
"מלכת הקרח".
-"הקיום שלה בכלל מוכח, זו רק אמונה תפלה".
"היא תבוא, כשהאגם יקפא, בשיא החורף".

סופני
הנה אחד מסתכל עליי, אני רואה עליו שהוא נסער, אני רואה עצבות
בעיניים שלו, כמו שלי, על כך שאני הולך למות, אולי זריקה, או
כיסא חשמלי, אני לא בטוח, או שמא הוא מאוכזב כי זה לא יקרה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
רומנטיקה
What a night for a walk
Just us and them, there they lurk
Now mingeling in each other for cover
underneeth eachother
And ghosts around us hover

כעס
היה היה מישהו אחד
הוא עבד בתחנת דלק בכביש 443

הרהור
And then it hits you -
You're getting old.

מקבר
with the toy and sand
building castels in nostaligic manner
I go play with the ground and shovel

עצב
Born on the 2nd day of the 3rd moon
silken feathers withered, shivered at her sight
Daughter of Earth, Nature shrieked.

הרהור
Where does my mind travel,
to far away unforseen lands

טבע
Nothing can disturbe the age old serenity
An Oasis sours the view seldomly
But it too vanishes quickly

בדידות
darkly smog spreads about
and its there where she feels at home
reminding her of the misty fog forlorned

עצב
she played a crecendo of fraility in E-minor
obidiant listening nocturnal creatures
resonating tearful flow of tunes

כמיהה
Eluded me you have once more
nymph of beauty, I know you're here

caesar's dreams of domination shattered

is there a cure to your deadly lure?
with every twist you make i'm drawn
and move closer - knowing i will drown

מורבידי
everyday the branches caved to her sorrows be told
as the tales of her sufferings unfold

מורבידי
I assumed the role of an executioner
And sealed your fate through suffocation
The oxygen escaped through the vacuum of space

תחושתי
It is the sadness that bursts this desperate hope, the one
you see in those clouds.
They are huge - majestic, and mysterious.

מקבר
the one you married with whom you have created me
took my worthless life away from me

פואמה
The Moon, she is benevolent
The sun is turbulent
The clouds reflect their mood
Like the solitude of the wood

פואמה
so sureal
it cant be real

ויכוח בתוך הצד המגונן
"סלח לי, אבל מאמין אתה באל?"

"בודאי!" - כמו שמאמין אני בזרובבל...

שכול
בעבר הבטת בי ככה
היית אומר לי לחייך, לפניי העגומות להראות את הגומות

תחושתי
אני ניצב מול מראה עגולה, עירומה
עומדת לבדה על מרבד ירוק עד
בתוכה הוא ניצב לבדי במדבר

מורבידי
העלטה עלתה עתה
ונשימתה מאיטה

קצרצר
שולחת רגליה לאין סוף
קולחת הקרח בין להביה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פנטסטי
למבטך נתקלו מקבץ כוכבים שזהרו כמו השאר, בוהקים בכל חוזקם
וכוחם, שנבע מאלפי להבות אש, הם הצליחו לחדור מבעד למעטה
האפילה ולהיראות על ידי כולם, והם עשו זאת בגאווה.
אבל אז הבחנת בכוכב בודד, כוכב שזהר בכעס.

אני רוצה לחיות ביקום אחר.
ביקום שבו פיות הן שמנות ובקושי יכולות לעוף, והן מכוערות.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה




אל הארכיון האישי (76 יצירות מאורכבות)
נכון הסלוגן
הקודם? אז זה לא
הייתי אני.

ההוא ממקודם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 8550. בבמה מאז 27/12/01 2:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאונו מומנטו
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה