|
ילידת 1982
חצי אמורפיה חצי התעללות חברתית.
ולעיתים ריקושטים מינורים של נורמליזציה.
דרמתית משהו, הא...?
חלון ההזדמנויות תקוע
השעון כבר אחר את המועד
הבחוץ מקולקל
הבפנים מתוסכל
אבל הדחף חי ובועט
|
רוכב על רוח קרב
מעוטר צבעי מלחמה
האויב חוצה נפשו
ודמו ניתז אל השממה
|
ייאוש מופנם
פחד מתמיד.
געגועים
|
כבר שנים שאני יושבת עם עצמי
ומחכה לאיזה אסון
שסופסוף יצדיק את תחושת המוות שבי
והציפייה לכישלון
שאוכל כבר לשקוע בעצמי
ולצאת מדעתי
ולברוח מכאן
|
להפסיק להעמיד פנים
להוריד את כל המסכות
|
והכל כמו צבוע
במשיכת מכחול אחת
מעורערת ואבודה
מעט.
|
עכשיו אין כבר אמצע
זה לכאן או לכאן
שני הקטבים מושכים אותי
לא ברור לאן
|
לנגוע בתחושה
ללטף את הפחד
להריח את העצב
|
אני קבורה בתוך עצמי
רכבות של רגשות
מטען עודף
הודף אותי
|
|
|
תגידו, מדברים
ברחוב סומסום
בערבית, או שסתם
קמתי על הצד הלא
נכון של המיטה
הבוקר?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
