|
התקווה היא בתוכי
כי הריחוק נוצר גם בי
אך כשאת מוציאה תפוח
אל האודם המרוח
אז בא לי להקיא.
|
את כאן
כמו יום קיץ בחורף
מוריקה וחיה
עם חולצה
|
את לבושה מהידור
וזה בשביל ההרמוניה
את מרוחה באיפור
וזה בשביל ההרמוניה
את מחייכת חיוך וזה בגלל ההרמוניה
אני שואל את עצמי מהצד
האם היא מחייכת שהיא לבד?
|
המוות טורקי ובתול
כמו שריטות צפורני החתול
כמו וולס בשעת ערב צונחת
כמו מטאפורה
|
הנה בא יום אל סופה.
זה אני או התקופה.
זה אני או התקופה?
|
אני רואה אותך יושבת באוטובוס
רחוק מהנהג
אני יושב קרוב אליו שישמור עליך
אבל אני רחוק ממך
במי אבחר בך או בשלומך?
|
כשלקוצים תסתכל, ילד
תראה נחשים
שאריות של אנשים
ואוהבי פינים למיניהם
שמיניהם לא ידועים
|
ומלבד
שבד בבד
הייתי,
מהורהר, נווד
וגם שקוע ותקוע-
קעקוע מעורער
|
סבלנות, סבלנות אמר הזגג
אולי סבלנות היא חברות עם הסבל
אולי הוא ישבור לי זכוכית על הרגל
ואולי זה ידעך
|
יש לי פצע ביד,
ולך יש בדיוק בצד השני.
האין זה גורם לך לגחך?
האין זה מקרי?
|
|
|
כשהעולם נברא!
שרר בו תוהו
ובו
מוחלט! ובידיי
טיטנים מפלצות
אימים נשלט!
מצב בלתי
נעים...רק זוהמה
וחושך
משחור! האדמה
רעדה הרי
הגעש לא ישנו!
אז זאוס התערב
ורעם וברק שלח!
ואת השטח
הוא ניקה! ניקה!
המפלצות חוסלו
ושקט שוב שרר!
וזאת כל האמת כי
הוא היה קשוח
ולא נשבר!!!!
-מתוך הרקולס של
וולט דיסני- |
|
