|
התקווה היא בתוכי
כי הריחוק נוצר גם בי
אך כשאת מוציאה תפוח
אל האודם המרוח
אז בא לי להקיא.
|
את כאן
כמו יום קיץ בחורף
מוריקה וחיה
עם חולצה
|
את לבושה מהידור
וזה בשביל ההרמוניה
את מרוחה באיפור
וזה בשביל ההרמוניה
את מחייכת חיוך וזה בגלל ההרמוניה
אני שואל את עצמי מהצד
האם היא מחייכת שהיא לבד?
|
המוות טורקי ובתול
כמו שריטות צפורני החתול
כמו וולס בשעת ערב צונחת
כמו מטאפורה
|
הנה בא יום אל סופה.
זה אני או התקופה.
זה אני או התקופה?
|
אני רואה אותך יושבת באוטובוס
רחוק מהנהג
אני יושב קרוב אליו שישמור עליך
אבל אני רחוק ממך
במי אבחר בך או בשלומך?
|
כשלקוצים תסתכל, ילד
תראה נחשים
שאריות של אנשים
ואוהבי פינים למיניהם
שמיניהם לא ידועים
|
ומלבד
שבד בבד
הייתי,
מהורהר, נווד
וגם שקוע ותקוע-
קעקוע מעורער
|
סבלנות, סבלנות אמר הזגג
אולי סבלנות היא חברות עם הסבל
אולי הוא ישבור לי זכוכית על הרגל
ואולי זה ידעך
|
יש לי פצע ביד,
ולך יש בדיוק בצד השני.
האין זה גורם לך לגחך?
האין זה מקרי?
|
|
|
שרשרת זהב, צמיד
זהב, טבעות זהב,
מזוזה זהב.
ישראל אוהב אותי
הרבה.
האשה הקטנה עושה
ספירת מלאי. |
|
