אחרי עידנים שתר אחר ייעודו, הגיע צווארו סוף כל סוף לנחלה -
החבל. היה זה אחד הרגעים המזככים עלי אדמות, או לפחות בחייו.
חבל הקש נכרך סביבו כאילו היה זה מחול. הסיבים הטווים זה בזה
נערמו יחדיו במנגינה חרישית. הכל פעלו בהרמוניה מתוזמרת
ומדויקת.
לרגע קט הרגשתי כמו נפתלי. כמוהו שקעתי בנפתולי הזמן מבלי לנוע
ולנוד. מבלי לחשוב, מבלי לראות. אמנם פתוחות היו עיני, אך עצם
הבהייה התאים יותר לסיטואציה. על כן המשכתי ושקעתי. כמו רביצה
היה זה. ישיבה זו.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
