|
הוא אוהב בעולם הרחב להסתובב
מביט סביב, בוחן, ולפעמים גם כותב
מנגן בגיטרה ובכל מיני תופים
ובמיוחד אוהב את אירלנד ואת הריקודים
את הספר "טיפות" הוא לאור הוציא
וכעת לכם בפורום הוא מילים ממציא...
מבט אל אבן בודדה
מילים ללא מובן
הרוח עוד נושבת
מלחשת שיר ישן
|
אל תאמרי מחר כי אז אולי הוא לא יוכל
רק אתמול הוא שהרגיש את כל אשר נפל
בלב אחד אהב ובלב אחר נשבר
מכל אשר ידע הוא רק זכר את שנגמר
|
אל תכעסי כשאני לא
אל תתפלאי כשאני כן
|
ביום בו אש פרצה ביער, ברחו כל החיות
מעץ לעץ ברוח עז, חלפו קיפצו הלהבות
|
ביער הירוק, הכל סבוך, מוסתר מההולכים
ביער הירוק חידה, כניסה, אבל לאן יוצאים
|
גלגל המזלות סובב לו בין האנשים
בוחר כאלה שדרכם תאיר להם פנים
|
דרך הטרשים פוסע איש ללא תיקווה
לא עצוב לא רע לו הוא חי בהשאלה
מבין וחש את כל החי וכל אשר נמצא
אך לעצמו הוא לא ידע חיבוק ואהבה
|
דרך לא קלה היא דרך בה יצעד אדם
לא תמיד ידע הוא ממתי ולהיכן
|
יש חלום אשר נשלח עטוף בשכחה
כי לא לכל חלום ידע אדם לתת תשובה
|
היא חייכה במבטה ועולמו הואר
היא קראה לו בקולה והעולם לו שר
לקראתו הלכה בשביל עיניה שוחקות
במבטה ראה הוא את כל החלומות
|
הולך אני בדרך, ארכה היא עד מאוד
כוכב קטן, מתי כבר תגלה לי את הסוד
|
שלחו לך מלאך ואת לא ידעת
שלחו לך מלאך ואת לא הבנת
|
חבורה כה משונה, אולי אפילו קצת תמימה
לחפש בעולמות, מקום שיש בו רק זריחה
|
דרך העצב היא דרך הצחוק
שפורץ כל גבולות ומוסר
|
היה זה בחצות הליל, בעין הסערה
בכפר קטן נולד תינוק, שבכי לא ידע
ברקים ורעמים, רוח, גשם וסופה
התינוק שאך נולד, ראה אך לא בכה
|
חלמתי חלום כך ללא שום סיבה
חלום כה נפלא, כמו מתוך אגדה
|
טיפה אחת של אושר, ברגע תתנדף
אבל ריחה ורישומה ממעל ירחף
ביום גשום וקר ובגורל כואב, תוקף
טיפת האושר תישמר, עמוק בלב חולף
|
בדרך העוברת בין ימים ובין לילות
ילדה קטנה יושבת ומחפשת את הדמעות
|
יש מקום של שקט, אליו כולם חוזרים
כשהמולת הסובבים פוקעת עצבים
|
יש מקום שמח, אליו כולם הולכים
הבירה שם נשפכת והלילות חמים
הלב רוקד ושר, החיוך כה מאושר
להקה ומנגינה, דיבור שם מיותר
|
בתוככי שתיקה, שקיעה למצולות כזב
רצה הוא רק , נצר, רגע שאהב
|
לא אשר ברגיעה, אשר אל מול הים
אחז בו וליווה רוחו, בדרכו לשם
לא אשר בלהט אש, שורפת, בהירה
שאף בו רצונו, רק לשוב בחזרה
|
הוא ראה אותה בכל החלומות
היא לא ידעה והוא גם לא ביקש
|
לילה שוב יורד, נפתח עולם הדמיונות
לילה בו מותר לחלום, אפילו לקוות
בין אורות החושך, הנראים גם מאי שם
אור אחד, קטן, אולי הוא האחד, המסוים
|
הלילה עוד צעיר, שמחה גדולה סביב
נמזגת כוס של בירה ונשמע ניגון עליז
יושב הוא בפינה מביט כמו בחלון
סיגריה בירה וחלום, ליבו בו יהלום
|
לכל אותם אשר ללא רחם בגוף שלחו ידם
עד כי עייף ליבם מראות מחיר הדם
|
מרחוק זה נראה שהכל כבר קיים
מרחוק זה פשוט כי זה לא כאן זה שם
מרחוק זה גם קל להגיד אחרים
הם רעים והם אלו שהביאו צללים
|
אומרים מוזר הוא עולמנו, כל דבר בו אפשרי
שבריר שניה של חלומות, רגע אושר אמיתי
רגע של תקווה וחסד, אשליה שלב שואל
רגע קסם קם מנגד, אדם מהמציאות גואל
|
עין הרואה היא עין החלומות
צבע התקווה דרכה יגיע בלילות
|
הגיעה השעה ילדה, פשוט לומר תודה
רגע של פרידה ללא כל דרך חזרה
|
ריח המדבר הוא, לילה בו קפאה תקווה
קור של נצח שאבד, מגע הקסם של שנאה
|
שוב לבד, בחוץ עולם זורם חי ויוצר
שוב מבט אל האורות, גלישה לזמן אחר
|
שירת הבוקר יום חדש ואור בקצה עולם
שירת הבוקר יום נולד עוד ליל ירח תם
ברגע שקט של חלום ליטף את שערה
ברגע שקט של תודה אחז הוא בידה
|
קחי אותי אלייך ותני לי להרגיש
בידי אחזי נחצה ביחד את הכביש
|
|
|
העולם הוא כמו
מילקשייק של
יטבתה, רק שלא
צריך לנער אותו,
הוא לא בקרטון,
הוא לא טעים אבל
הוא חום עם
ירוק.
פרנואיד בודק
מזון בקפידה |
|
