|
אני רוצה לחלוק איתך מספר דברים
|
לקחתי אותה לכיכר המחודשת היכן שאוויר ומלים.
הפחד מתוח סביבנו כבמעגל קורבן.
|
דמיינתי איך הגוף הגדול קם ולופת
את עמודי החשמל הגבוהים
דממה משתרעת על הרחוב
אבנים מתהפכות מן הגג אל מותן
|
אבל התחושה היתה שמשהו אפל ומוכר
עומד לפרוץ מתוך התת-מודע
אל תוך האיני-יודע-לתאר-זאת-במלים
|
וקורה שאלומה חדה
הולמת באוויר הסמיך,
שמיים צרים ומתרחבים
כמו ריאותיו של לוויתן גדול
|
(הרוח עוברת תחת פני האדמה)
וכמו פנים משחירות
עולה הארץ אל האוויר הסמיך
|
ועיניך - מה הוא מיפתח האישונים כשהאור
הסובב את היבשת שב אל מקור מפתחו?
|
בהשוואה לנודדים אלפי ורסטאות
כדי לשוב ולהיווכח על ליבם המתפורר
מצבנו טוב, אך במעט
|
לא היו אלה לילות של טקסי ירח
בהם נגלות הדרכים להתיך את החומר לרוח
ולמולל את המחשבות גוף בגוף,
הייתה זו רק בדידות - התגלות בשרנית
|
התנינים באו עלינו מן החושך
חשפנו את עורנו
נעלנו את מפתחות הלב
מרפקנו את איברינו אל האדמה
|
הגם שגופו צונח מבניין רב קומות
את זמנו הוא מקדיש
לעיסוקים המרחיבים את הנפש
|
אנחנו מאזינים לפעולתו של המזגן
כאילו היה לעץ או לכוח טבע
וגם אם שפתו דלה מאוד
ומילותיו אינן אלא קול וטרטורים
|
לדור אחריו
יותיר אדמה חרוכה בלבד
|
אנחנו טובים בעיקר בלהניע דברים
להמציא ממשקי הפעלה לקופסה השחורה
|
אני קרנף במידה מסויימת
זקוקה למרחבים ולריחות
זוללת את חלונות הראווה של אלנבי
|
אלוהים שנמצא בכל זוטא וזוטא
נמצא לנו גם בפרטים הגדולים וכלונסאות הענק
ולא זקוק אדם יותר מלעיניים ירחיות
ופה פעור להכיל את שרשרת הרכסים
|
האפונה הריחנית נתונה לאורך הגדר, מותחת את גבעוליה כיודעת דבר
מה. נשיפה - זרועות דקות כחוטים עולות מן האדמה ומסתלסלות על
הגדר. נשימה - עלים ישנים קמלים מתפוררים על האדמה, דופק
מתחסר, ופתאום.
|
פעמים אור כבה בחדר המגורים, ואור בהיר וחד תוקף את עולם
הדמיון.
פעמים חשיכה חולשת על העולמות.
|
|
|
"אני אוהב
זיתים.
אבל לא שחורים,
או שמים"
אדולף, 1942. |
|
