|
לקחתי אותה לכיכר המחודשת היכן שאוויר ומלים.
הפחד מתוח סביבנו כבמעגל קורבן.
|
דמיינתי איך הגוף הגדול קם ולופת
את עמודי החשמל הגבוהים
דממה משתרעת על הרחוב
אבנים מתהפכות מן הגג אל מותן
|
ייצורים פרושי-כנף, נפשם נוהה אל האור
אבל אנחנו - ליבנו
כוסף אל הנהר העמוק...
ומעמקי לבי נשמעת טפיחה עמומה
כלי הנשמט עד לקרקעית הבאר
|
אגרופי ידיך הקפוצים
אוחזים בדבר אסון
וליבך חסר גם אם מלא בדבר גנבה
|
פיגומים צריכים להיערם ועל מבנה המתכת לתמוך בגוף השפיות
כדי שאפשר יהיה להביט בפרח ולומר: אני אוהב את העולם הזה,
על כל הרפש האלוהי היורד מן השמים כמכת צפרדעים
|
ועיניך - מה הוא מיפתח האישונים כשהאור
הסובב את היבשת שב אל מקור מפתחו?
|
וּבְכָךְ מוֹרֶה בהתרסה
לְכָל ענקי הָרוּחַ, לְכָל קודמיו
נִתָּן גַּם אֶפְשָׁר לַחֲצוֹת בַּשֵּׁנִית
אֶת אוֹתוֹ הַנָּהָר
|
מלים הן עבודה קשה
מחשבת אמת היא טורח
חיי אינם זמינים למסיבה
|
כל שיצלול עמוק יותר
כן יישרה ברדודים
|
לא היו אלה לילות של טקסי ירח
בהם נגלות הדרכים להתיך את החומר לרוח
ולמולל את המחשבות גוף בגוף,
הייתה זו רק בדידות - התגלות בשרנית
|
עובדי האלילים הבינו:
את הסיבות לקום בבוקר צריך להחליף תכופות
|
הכלבה הקטנה
מסמנת את עקבותיה המדוייקים
על תלולית החול.
מדוע, אם כן, שלא אשא את גופה הקטן
אל היעד
|
ואם יהיה הדבר,
אטול מן העולם כל שאטול
ואשיבו ללא רוח חיים
|
אנחנו מאזינים לפעולתו של המזגן
כאילו היה לעץ או לכוח טבע
וגם אם שפתו דלה מאוד
ומילותיו אינן אלא קול וטרטורים
|
כילד אני זוכר את שהיו אומרים:
"עליך להיות מדויק יותר"
|
הלילה בני חולם על מפולת השלגים של ליבו
ייתכן שקפא על מקומו, משותק מן הפחד המצמית
איני נמצא שם כדי לאחוז בידו
|
החדרים האחרים שלי
אינם מצויים בתוך עולם
המראה של אליס
|
אל נא תטעו לחשוב אחרת
לסיפור יש סוף טוב
הזמרת מוצאת דרכה אל הבמה הגדולה
הבן האובד שב למחוז ילדות
|
נכבוש את האידיאל
או נכתוש את ליבנו הדל
משהו נגנב ובו בזמן
מעולם לא היה ברשותנו
|
לדור אחריו
יותיר אדמה חרוכה בלבד
|
יד אחת (קפוצת אצבעות)
שניה - משלחת חיצה אל הרקיע
שלישית (כיד הדמיון)
מפזרת שלוחותיה אל הירחים
|
האפונה הריחנית נתונה לאורך הגדר, מותחת את גבעוליה כיודעת דבר
מה. נשיפה - זרועות דקות כחוטים עולות מן האדמה ומסתלסלות על
הגדר. נשימה - עלים ישנים קמלים מתפוררים על האדמה, דופק
מתחסר, ופתאום.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
שמתם לב שהיום
יום חמישי?
אביה האיום תוהה
על קנקן הקיום. |
|
