|
הוא אהב אותה
אהבה בלתי ממומשת
כמו דון קישוט את דולצ'יניה
|
ילד קטן
נם
וקרן אור משתעשעת
בתלתליו הכהים
|
מה תאמר הציפור הפצועה לפוצעה,
לפוצעה מה תאמר?
|
רוצה הביתה
אל אמא
כמו פעם כשהייתי קטנה
|
ובאופן מוזר
לא שמעתי אותך
סוגר את הדלת
|
הזמן הצהיב
ויחד עמו התמונות הישנות באלבום
גם החדות קהתה
ומרד הנעורים אינו עוד אדום כמו פעם.
גם רקותינו האפירו
ללא תקנה
|
ועל ההר הזה בתוך החורש
ארגתי לי חיים בחוט שני
אך הם אינם
ואין תחליף לזה האושר
|
ילדים במדים
יושבים על מצבות ובוכים
ילדים של אמא
מוחים דמעות בכומתה אדומה
|
את שתקת
השפלת מבט
לא פסקת מלכת
|
והיה כי תם היום
והיה כי בא הלילה,
רוח סתיו ליטפה אותי
ונשמה לאט
|
לפני שהשיכחה
תצל את הפינות הרכות ביישותנו
|
כי שם
בצריף המתקלף
נצרבה התודעה
בחום הקיץ, עם ריח הקוצים
|
הפנסים
כבו באמצע הלילה
ולא נותר אלא
לומר שלום
כי לא ניתן יותר
|
קמטים
קמטים קטנים מצטלבים
קמטים עדינים מרושתים
אומרים: "שלום!"
|
קנאה
אינה חיה ירוקת עין
אינה כאב פולח
אינה שורש בן אלף זרועות
|
ברוח סתיו
נישאו דבריך
אינם שבים
|
כי שם
בצריף המתקלף
נצרבה התודעה
בחום הקיץ, עם ריח הקוצים
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
מילותיי
הראשונות היו:
"אבא, יש לי
בדיחה, תגיד אם
כבר שמעת"
חרגול |
|
