|
זוכר אני את השעה,
לידה אי שם בין הערביים,
כי יום תחילה הוא לחיבוטי נפש,
מרר וזיעת אפיים.
|
צבא, ישיבה, עבודה או לימודים
בתכל'ס כולם במחשבות אבודים.
רודפים אחרי עצמינו, מחפשים מטרה
למלא את החסר - את החור בנשמה.
|
הלב יורה מטח האשמות
והמוח מתגונן בלי הרבה בעיות.
- "עולם טוב בנוי מרגשות"
- "בעולם ריאלי מתעלמים מהשטויות"
אז האם הריאלי הוא הפכו של הטוב?
והאם רגש היא מילה נרדפת למכאוב?
|
"תלחם אחי!" - "בשבילך זה קליל"
לא מבינים שהקרב לא הוגן בעליל.
החיים משקל כבד ואני משקל נוצה,
האגרוף הבא זו כבר התעללות בגופה.
|
|
|
כן אז מה? אז
אני כזה! אז
מה?
למה מה אסור?
אז מה אם זה
משטרה ובלגאן?
אז מה אם זה
חרא?
זה נותן לי לנוח
קצת, לחשוב.
איך לעשות שיהיה
לי טוב.
וטוב לי. אבל
עדיין עצוב.
איש עצוב. |
|
