|
לא עודכן כבר כמה, שנה?
כמה חסרים פה?
אולי 500 שירים?
אולי 600?
כן.
אבל במה זה מוסד דפוק.
כל קורא וכל כותב יודע את זה.
מה שנשאר כאן..עתיק. עתיק אבל יש בו מעט טעם.
אני מקווה.
אוהבתמיד
צרי.
אלימלך נשם כבדות. עיניו נסגרו ופעימות ליבו נחסרו מדקה לדקה.
הוא שכב במיטתו, מוקף בחום ואהבה ממשפחתו ענפת הצאצאים, רועד
מפגישתו עם אימת הבורא...
|
כשאני יושב לעיתים לבדי, ככה בכיתתי הריקה ממוחות בעלי כח לזוז
ולחשוב, אני מרגיש במלוא המילה, בודד. אני מביט במורה שמנסה
להסביר את אותו החומר לאותם תלמידים שוב ושוב, כך שאני משתעמם.
לעיתים הילדים מתעמתים ומתחילים לריב, לעיתים שואלים בפעם
השביעית "המוורהה לא
|
על האיש הזה כתבו כולם הרבה יותר מדי מאמרים פילוסופים. והכל
בגלל ערב צחיח שהירח המלא עלה מעליו, והאיש הזה בסה"כ עלה
למעלה לפסגת ההר שעל מערתו שהוא חי בה, ורצה לחשוב.
|
במרומי הר אולימפוס ישנם אלים מאז ומתמיד. בעיני היהודי הם
שרפים טובים, כרובים, מלאכים ואל מלך אחד עליהם. ובכן, אותם
שרפים טובי ערך הם האלים שאנו מכירים- אפולו וזאוס, אתנה והרמס
והדס,
|
האווירה הייתה קודרת, כשאלוהים ופמלייתו סיימו את מלאכתם בנוגע
לפרוייקט הכי גדול...
|
וסופסוף זה למעלה
בלי הזדככות סופית כמו
מי תהום, והרוח היחידה מעליהן
היא בכלל של מפה ושם
|
צבאות מדבר
אליי בצבעים. לפעמים
אני תוהה אם הוא
לא רק עוד עלה כותרת
ששט במעיינות גן העדן של מונה.
|
אור ניאון
ישבתי לדידו
אך מה לי, מלבד צמרת עצים?
|
השמש נולדה אבל הדשא צמח והזריע
את הארנבות. גנים על גנים. לא כשרים הארנבים, ואין להם קשרים
בקבוצות
והטפרים שלובים, מה טוב.
כמה פעמים, כי טוב.
|
תופסת טרמפים, כביש עמק
הבכא. ובחמלה משרה את
סדיניה סביב מחצלות האבל
|
וסבלתי
כי בחסד עליון
שוועתי מחשבה.
|
וכל פעם בימים שאוכל
להזכיר נדרים מבראשית
ומאחרית ימי, עוד אנשום
בתכריך למשנהו
אהבתי בכל מאודי.
|
אמרו לי
להפסיק כשנגיע לבראשית
שאלתי לסיבה עניינית
|
בשעה שאני מוצא את ריבון עולם פנוי
אני מול הנקיקים שבמשברים
מוצל משיחי קיקיון, משתווים איתי
גם אתה?
|
אלוהים ברא
ביום מן הימים
גינה פינתית ליד
עץ החיים.
|
ממנה זלגה דמעת זכוכית
שהשתקפה מולי כפלסטיק
עכור
|
בחדר שלי
המיטה תמיד לצד הדלת
מסיבה זו ואחרת
כדי שאתעורר מהר אל מול החלון
|
תמיד יהיה איזה
צל שישקיף על צעדי
ושקית ניילון שתרחף
ככל שהרוח נושבת.
|
הלכתי לשדה התפוחים
מצאתי עץ זהוב
כדי לקטוף ממנו פריו
|
הנה
נערום את כל המילים
וכל המעשים כחלוק נחל
ונדחוף אותם החוצה.
|
אמרו שחפרתי קברי
ואני בעצם
חפרתי ביתי.
|
יד ביד הולכת העין
ומנסה בכל זווית למצוא
עוד תפר במילים, וביניהן
להניח פלסטר.
|
מה אתם יודעים?
מה אתם באמת יודעים?
דוחפים עוד נשמה תמימה
|
600 אנשים נפלו תוך שנתיים
כהרף עין נשרפו בלהבות שנאה
והדגל
נשאר רם
|
אני נעצר מול מראה
ומביט בצלם החיוור הזה
שידו המקועקעת אוחזת בבקבוק שבור.
|
הרי שכבר מה שנותר
באבו, עודנו
נותר?
|
שמעתי את המילה נצח
פעמים אין שעור
גיליתי שכמו גילגמש
כך כל העולם מנסה
לחבק הנצח.
|
ואם יסתובבו עיני לרגע
וינסו לתפוס המחזיק, שוב נצא
לחלום ונציע סדיני ערב
ועוד פעם נתקל בסיפור אחר.
|
גם בבאר שבע
משתאה רחוב
שעל שלט רצוץ ומקושקש
חרוט עליו
"אבן גבירול"
|
ואת לא פתחת שרוך ולא זרקת פרח
רק רצת בדרכי העפר והתבן
וחזרת בכל שלושת דרכים
ששכחת לקחת קודם
אבל, הצלחת.
|
רוצים להשפיל אותך כמו עץ גבוה
צא החוצה עוג
רוצים לשחק קדווא של קטיפה
|
כולנו מתעייפים בשחור
או לבן. האמצע הזה הוא קבוצה
מיזנטרופית מנטיפי האביב
משלחת באיה, החוצה.
|
כל בלטה שביעית
אחת
שתיים.
|
על שידה מתאדות להן כריכות של בושה
ואנוח כסדרא היום
וארקוד עם לילית את ריקודי האחרון.
|
כשלעצמו
נמשך הקו על
הקיר הקטן משלי
|
לא חשוב מתי
במשעולי הציפורים
תמיד שומעים את הצרחות
הכי שקטות, של הזמיר שבור הכנף.
|
שוטר קורא למכוניות בשמותיהן
מנקב עוד חור או שניים, מעשייה
של הדרשן שהיה דומה לבוקר
שכמעט היה אדים
אבל עננים כסוהו במסך אבק על שמשות
הרנו.
|
ילדה מצתחקת
שאנשים לומדים לעתיד,
בעבר, בין ההווה לבינוני
|
שלהבת חורף
נגלת מלפני
מתרצת בפני
אדונה הזך.
|
אמרתי לה' תודה
עיניי האירו כשמש והירח
ידיי נפרשו כנשרי שמים
ופי היה מלא שירה כים
|
קבצנו אמר גמליאל, קבצנו
קבצנו לארץ שכולה טובה
|
וברא
את האדם
בפלאש
לחיצה כפולה
|
מוצא עצמי מהרהר לאותה נקודת מוצא עילגת של אותו מחזור, שבפי
יהודים ורבנים, בפי פילוסופים ומלכים ואצטרה נקרא חיים.
|
ערווה? ערווה. ייתכן שזו מילה ציבורית מדי שאני אשתמש בה
בעצמי.
|
בשעות אלו, של לילה קודר וחמים זה, באמצע אפריל באמצעות
פקסימליה משומשת והארפסיקורד סלולרי בלי חמוצים, כשקוקה-קולה
צנונה אדומה ומוגזת במימן איזוטופ 13 עוטפת את מירב קיבתי, אני
מעלה על הכתב, ספק הומורסקה ספק מונולוג ספק סתם שטות חסרת
משמעות, כיוון, וקטור, x,
|
רבים מאלו שעברו בדרכי שמעו את המילה "שפיל" יותר מדי פעמים.
יותר מדי. חלקכם אפילו הבנתם את פירושה הרלוונטי כאן.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אם כל העולם במה
וזו הבמה
המרכזית. אז זה
אומר שכל העולם
נמצא פה...
כאילו |
|
